מעשה רקח על הלכות נדרים ד:ג

נדרי זרוזין כיצד וכו'. מתני' שם ר' אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו ע"כ ורבינו העתיק ששניהם נדרו מלשון אף דקאמר ראב"י דהיינו רישא דקונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל דמשמע ששניהם נדרו אכן שם א"ל רבינא לרב אשי א"ל טפי מסלע והלה אומר בציר משקל נדרא הוי או זירוזין הוי ושקלו וטרו עלה ולא אפשיטא וכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל דנקטינן לחומרא ורבינו השמיטה והנה לפי מ"ש מרן ז"ל דרבינו לא הזכיר הא דאמרו בירושלמי הדא דתימא בשאין מעמידין אבל מעמידין צריכין היתר משום שהוא כלול במ"ש רבינו לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ע"כ. אף אנו נאמר דזיל בתר טעמא כיון שהדבר תלוי בגמר הלב גם אם זה אמר טפי מסלע וזה אמר בציר משקל דינן שוה כיון שלא גמרו בלבם ולכוונה זו כפל רבינו הדבר וסיים ולא גמר בלבו ונמצא שדעתו להקל כיון שנדרי זירוזין אינן אלא מדרבנן כדתנן במתני' ואפשר שלזה נתכוון רבינו להקדים המאוחר במשנה דחלוקת מדיר את חבירו שיאכל אצלו נשנית אחר הקונה והמוכר ורבינו הקדימה והתיר בין אכל בין לא אכל דכיון שתחילתה בהיתר נדרי זירוזין מקרי לעולם וכיון שכן גם בטפי מסלע ובציר משקל הוא הדין והוא הטעם כ"נ לענ"ד: