מעשה רקח על הלכות נדרים ד:א

הרי שהדירוהו האנסין וכו'. לא ידעתי מאי ארייא דנקט שהדירוהו דמשמע דהוא מצד עצמו אין לו להקדים ולידור וכן משמע ממ"ש וכן אם בקשו ממנו וכו' דהרי במשנה בפ"ג דנדרים דף כ"ה בית שמאי אומרים לא יפתח לו בנדר ובית הלל אומרים אף יפתח לו הרי דלב"ה דהלכה כמותם שרי לפתוח הוא תחילה קודם שידירוהו והרב לח"מ עמד בקושיא זו ולא תירץ כלום ובדוחק אפשר לומר דרבינו ס"ל דהיא משנה שאינה צריכה דכיון דהותר לו לנדור בכל גווני שרי ומתני' לא נחית אלא לאשמועינן דב"ש פליגי וכמ"ש בגמ' תנא מתני' בנדר להודיעך כחן דב"ש ומאי דנקט הדירוהו אינו אלא לאשמועינן דין ההוספה דודאי אצטריך. אכן קשה לי דמדלא כתב רבינו בהלכות שבועות פ"ג דמותר לפתוח לו בשבועה משמע דפוסק כרב אשי בגמ' דאין הנדר שוה לשבועה בזה דשבועה חמירה מנדר וכיון שכן קשה על מרן ז"ל שכתב שם ואמרינן שם בגמ' שדין שבועות כדין נדרים. ע"כ וקשה דזה לא נאמר אלא לתירוצא קמא אבל לרב אשי דרבינו נראה דפוסק כוותיה דבתרא הוא אין לנו גילוי זה כלל עיי"ש וקושיא זו איתא בעינה לדברי מרן ג"כ כאן שכתב שאמרו בגמ' דה"ה לשבועות ע"כ ותו קשה דשם הביא מרן ז"ל תחילת המשנה ונסתייע מן הגמ' ולא הביא העיקר שהם דברי המשנה דקתני בש"א בכל נודרים חוץ משבועה ובה"א אף בשבועה ע"כ שזה הוא עיקר דינו של רבינו שהתיר להשבע לאנס וכו' ומרן ז"ל מפני שהיה פשוט אצלו שפסק כלישנא קמא דמותר לפתוח לו בשבועה לכך הביא דבגמ' אמרו שדין שבועות כדין נדרים יש מי שרצה לומר דמרן ז"ל סמך עצמו עמ"ש רבינו שם לפיכך נשבעים לחרמים וכו' דלשון זה מורה דאף פתיחה שרי וגם בירושלמי מוכח קצת דלשון זה מורה על הפתיחה ובפי' המשנה ג"כ פסק להדיא כלישנא קמא ומכח זה היה פשוט למרן ז"ל דפסק כלישנא קמא ואני אומר דמכ"ז הלח"ץ אכתי למה תפס במושלם מרן ז"ל דבגמ' איתא שדין שבועות כדין נדרים והיה לו לבאר לל"ק סוף דבר הדברים לא נתחוורו לענ"ד וצל"ע: