מעשה רקח על הלכות נדרים ג:ג

כיצד המתפיס [וכו'] אמר ואני כמותך בתוך כדי דבור וכו'. במתני' קתני ואני לבד ובגמ' הצריכו תוך כ"ד ורבינו הוסיף תיבת כמותך וגם לשון התוס' שם הכי מוכח קצת שהרי כתבו שאמר ואני כמוהו אמנם התמיהה מבוארת בדברי רבינו שאח"ז כתב שאם התפיס בבשר שהיה אסור עליו אפי' אחר כמה ימים ואמר זה כזה ה"ז אסור וכבר נתעוררו בקושיא זו הרב אנג'יל בשיטתו דף קמ"א ע"ג והמל"מ ז"ל ולא תירץ כלום עיין עליהם ואין לדחוק ולומר דלאו דוקא קאמר מדכתב בתר הכי שמע שלישי שאמר ואני ואמר ואני אפילו היו מאה וכל אחד מהם אומר ואני וכו' דמשמע דואני לחוד קאמר וגם בהלכות נזירות פ"ב הל' ד' העתיק ואני סתם אמנם זה אין לו שחר דכיון דיש במשמעות לשונו דאם הוא אחר כ"ד אפילו אמר ואני כמוך לא מהני לא היה לו לכתוב תיבת כמותך כלל מכ"ש דהסמ"ג עשין רמ"ב העתיק גם בהנך ואני כמוך לכן נראה דס"ל האומר לחבירו ואני כמוך אחר כ"ד אין במשמעותו על ענין הנדר דאפשר דלענין אחר הוא דקאמר ואני כמוך דהיינו בעושר או בגבורה וכו' וכמ"ש הרא"ם זלה"ה סי' נ"א כיון שהדברים לזולתו משא"כ בבשר שאסר עליו והוא מתפיס בה ואומר יהא זה כזה ודאי דלענין איסור קאמר תדע דאחר זה כתב רבינו דין הרי יום זה עליו כיום שמת בו אביו וכו' ה"ז אסור דכיון דהדבר הנוגע לעצמו ודאי חל עליו הנדר כיון שהוא המתפיס על עצמו בדבר של עצמו משא"כ עם זולתו דלא בריר לן מילתא וכ"מ מדברי הסמ"ג הנ"ל עיין עליו ולפ"ז יצא לנו שאם הדיר עצמו מפלוני ושוב אמר על איש אחר הרי פלוני כפלוני אפי' אחר כ"ד חל הנדר וכ"מ מדברי הטור יו"ד סימן רכ"ט אלא שראיתי להרב ב"ח ז"ל שם דברים מגומגמים שאחר שכתב בדברי הטור ז"ל קרוב למ"ש הקשה על רבינו הסמ"ג שכתב מסתם דכשאומר ואני הוא שוה למתפיס דבר אחד בדבר אחר ולא כתבו לחלק ביניהם בדין תכ"ד וצ"ל דנסמכו על המבין מדעתו בדבר פשוט ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא ידענא מאי קא קשיא ליה דהרי רבינו והסמ"ג ז"ל חילקו להדיא בין ואני דאז בעינן תכ"ד דמתפיס דבר אחד בדבר אחר כגון בשר זה כזה דאפילו אחרי כמה ימים מהני הדברים אלו צריכים לי עיון אם לא שנאמר שכוונתו להקשות הקושיא שהקשינו תחילה אלא שקיצר שסמך למ"ש לעיל מינה ומ"מ נראה דהטור ז"ל אינו חולק על רבינו כדבר האמור ודו"ק: