מעשה רקח על הלכות נדרים ג:ב

כיצד יחול נדר על נדר וכו'. משנה בפ"ב דנדרים יש נדר בתוך נדר כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל וכו' והקושי מבואר דפתח בנדר וסיים בנזיר והתוס' ז"ל תירצו דאתי לאשמועינן דנזיר נמי נדר הוא כדכתיב נדר נזיר אבל לעולם דנדר דעלמא כגון קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה אין כאן כי אם נדר אחד משום דאין איסור חל על איסור ובנזיר דוקא הוא דחל מדכתיב נזיר להזיר כמ"ש בגמרא וכן דעת הר"ן ז"ל אמנם רבינו ס"ל דהמשנה כפשוטה דגם בנדר איירי ומאי דפירש בנזיר היינו משום דביה מפורש בקרא ומניה ילפינן שאר נדרים דנזיר נמי אקרי נדר כנזכר וההיא דאין איסור חל על איסור לא נאמר אלא בנודר שני קרבנות וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל עיין עליו. אכן מאי דאיכא למידק למה שינה רבינו מלשון המשנה דקתני הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ורבינו העתיק אם אוכלנה גם הסמ"ג עשין רמ"ב כתב כן עיין עליו וידוע דיש שנוי בדבר דאם אוכל מחייב אפילו בכזית ואוכלנה משמע כולה כדאיתא בפ"ב דשבועות ופסקה רבינו שם וגם בספ"ג דהלכות נזירות כשהזכיר דין משנה זו כתב אם אוכלנה ולא ידעתי לאיזה תכלית שינה הן אמת שדין אין שבועה חלה על שבועה נשנה במשנה שם בשבועות כלשון זה ופסקו רבינו ג"כ שם ולומר שנמשך גם בזו אגב ההיא הוא דוחק: