מעשה רקח על הלכות נדרים ב:יט

דבר המופקר וכו'. פסק כלישנא בתרא דב"מ דף קי"ח דהבטה בהפקר לא קני והרב ב"ח בחו"מ סי' קל"ט הקשה דרבינו פסק פ"ט דה' טוען ונטען הל' ז' דאם היו שנים יושבים בצד ערימה של חטים ומונחות בסימטא או בחצר של שניהם זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי כל אחד משניהם נשבע בנקיטת חפץ שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו ע"כ. ואמאי הרי פסק כאן דהבטה בהפקר לא קני וכו' ע"כ ולענ"ד אין כאן תחילת קושיא דהתם לאו מטעם חזקת הפקר נגעו בה אלא מפני שכל אחד אומר כולה שלי מנכסי תדע דבסימטא או בחצר של שניהם קאמר ובחצר של שניהם ודאי דלאו מתורת חזקת הפקר קאמר אלא מפני שהיא שלו לגמרי קאמר ודו"ק: