מעשה רקח על הלכות נדרים ב:ז

סתם נדרים להחמיר וכו'. משנה שם דף י"ח ופירש"י דאינו יודע באיזה ענין נדר וכו' אבל אם מפרש דאמר דבדבר אסור נדר להקל דהכי הוא כדקאמר כיצד וכו' כי שיילינן ליה אמר על של שלמים נדרתי וכו' לישנא אחרינא ופירושן להקל דאם מפרש בשעה שנדר ואמר כבשר מליח של שלמים משלמים ודאי קאמר וכו' ע"כ. נמצא דלפי' ראשון הוא נדר סתם אלא דשיילינן ליה וכו' ולנוסחא אחרינא ופירושן להקל היינו שנדר בפי' כבשר מליח של שלמים והר"ן ז"ל ס"ל כפי' ראשון של רש"י ז"ל שהרי כתב ופירושן להקל אם פירש אח"כ ואמר לכך נתכוונתי סומכין על דבריו וכו' ע"כ. ודברי הרא"ש ז"ל בביאורו הם שקולין שהרי כתב ופירושן להקל כלומר אע"ג דכשפי' דבריו אזלינן בתר פירושו אם סתם אזלינן לחומרא וכו' ע"כ. אמנם בפסקיו שם ביאר וז"ל ופירושן להקל יש מפרשים אע"פ שפי' להקל אם לא פי' אזלינן לחומרא ולא נהירא דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד דמה קולא שייך כשפירש כיון שביאר איך נדר לא שייך להזכיר קולא וחומרא כי כל היוצא מפיו יעשה ויש מפרשים אע"פ שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פירש מה היה בלבו אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוהו חכמים וכו' אבל אם אמר הרי עלי כבשר מליח וחזר ואמר בלבי היה וכו' אזלינן בתר פירושו וכו' ע"כ. הרי דהסכים ז"ל לפירש"י והר"ן גם בתוס' ז"ל כתבו תחילה ופירושן להקל שפי' בשעת נדרו וכו' והקשו על פירוש זה לא נהירא חדא דלא הוי ופירושן להקל שום חידוש ועוד דשל שמים ושל ע"ז לא משמע טפי והו"ל למימר וכו' לכן נראה כפי' ר"ת דמיירי לעולם שלא הוציא בשפתיו כי אם האי לישנא כבשר מליח ותו לא דאם בשל שמים כלומר שיילינן ליה אח"כ וכו' ע"כ. נמצא דסיגנון אחד עולה לאלו הנביאים דפירושן להקל היינו דשיילינן ליה על נדרו שנדר סתם למה נתכוון וסמכינן עליה וזו נראית דעת רבינו שהרי כתב אומרים לו ומה היה בלבך וכו' והטור ז"ל יו"ד סי' ר"ח כתב כמסקנת אביו ז"ל שהרי כתב ואם הוא אומר שדעתו כבשר מליח של ע"ז נאמן וא"צ שאלה אפי' בעם הארץ וכו'.

אמנם ראיתי להרב ב"י ז"ל שם דברים מגומגמים הרבה שאחר שהביא לדברי הרא"ש ז"ל שבפסקיו כתב שהטור נראה שדבריו כפי' אחרון של הרא"ש אבל דברי הרמב"ם בפ"ב כפי' ראשון ע"כ וזו לכאורה היא תמיהא עצומה שהרי דברי רבינו מבוארים ואף שנדחוק עצמינו לפרש כוונת היש מפרשים באופן שיבואו דברי רבינו כמותן אין בידינו לומר כן מכל קושיות הרא"ש שהקשה עליהם דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל דמשמע שבפי' נדר כן ותדע עוד דבקושיא שניה שהקשה על אלו הי"מ כתב כיון שביאר איך נדר לא שייך קולא וחומרא ככל היוצא מפיו יעשה ע"כ הרי שהבין בהי"מ שהוציא מפיו להדיא ענין הנדר וזה לא הזכיר רבינו כלל ועוד כיון שהתוס' להדיא בפי' ראשון דכוונת ופירושן להקל היינו שפירשו בשעת הנדר וכו' והקשו על פי' זה וכו' ואם נאמר דכוונת הי"מ ראשון שהביא הרא"ש אינו כן נמצא מחלוקת אחר חדש ולמה לא נזווג כל הנביאים פה אחד ולא לעשות מחלוקת בין הטור ורבינו ועוד שיהא רבינו חלוק מפי' רש"י והר"ן והתוס' והרא"ש ז"ל אחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו וכבר ראיתי להרש"ך ח"א סי' א' והש"ך שם שעמדו בזה:

ואם אמר לא היה בלבי וכו' ה"ז מותר. לפי מ"ש רבינו בהל' י"ג נראה דה"ז מותר היינו בת"ח אבל בעם הארץ ה"ז אסור עד שישאל על נדרו ועיין מ"ש שם בע"ה: