מעשה רקח על הלכות נדרים ב:יב

הנודר בחרם וכו' ופותחין לו פתח ממקום אחר וכו'. היינו כחכמים דפליגי אר' מאיר וכמ"ש מרן ז"ל ואף דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו כדאמרו בריש פרק אע"פ וגם התוס' שם נסתפקו בזה שכתבו בד"ה מי שנדר וכו' וז"ל ומתניתין דחרם צ"ע דנימא הלכה כר"מ משום דהלכה כר"מ בגזרותיו (בחמרותיו) ושמא לא חשבינן ליה הלכה כר"מ אלא בגזרותיו ולא בקנסותיו ע"כ. והתוס' יו"ט ז"ל שם תמה על הרב ב"י ז"ל יו"ד סי' ר"ח שכתב ומשמע ודאי דהלכה כחכמים דהרי להתוס' ספוקי מספקא להו ע"כ. ובתחלת המחשבה הייתי רוצה לומר דס"ל להרב ב"י דכלל זה לא נאמר אלא כשחולק ר"מ עם יחיד אבל כשחולק עם חכמים שהם רבים לא אך ראיתי שאינו אמת שהרי שם אמרו זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים משהה אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה וקאמר עלה הלכה כר"מ בגזרותיו אכן מצאתי להתוס' עצמם בב"ב דף צ"ט ד"ה וחכמים אומרים וכו' שכתבו בשם י"מ דהא דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו דוקא בגזרותיו אבל לא בקנסותיו וכן פסקו הלכות גדולות מטעם זה כרבנן דר"מ במעוברת חבירו ומינקת חבירו עכ"ל ומפני שזה הוא דעת הרב ב"י ג"כ כתב בפשיטות בזו דודאי הלכה כר"מ:

ובין שהיה ת"ח או ע"ה וכו'. אף דמלישנא דמתני' וגמרא משמע דבת"ח אין צריך שום דבר מ"מ רבינו דמפרש לה דדרך שחוק והיתול נדר כמו שהקדים ז"ל מעתה גם לת"ח צריך לאיים עליו קצת וכו' וזה מורה באצבע שסיים ולא יהיו נודרים דרך שחוק והיתול: