מעשה רקח על הלכות נדרים יא:ג

קודם הזמן הזה וכו' אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש. נראה דמעיקר הדין קאמר אך מ"מ ע"פ מ"ש רבינו פי"ב דהל' שבועות הל' ז' דקטנים שנשבעו והן יודעין טעם השבועה אע"פ שאינם חייבים כופין אותם לעמוד בדבריהן וכו' אפשר דה"ה כאן ואף שכאן לא הזכיר רבינו תיבת שבועה מ"מ בתחילת דבריו כתב שנשבעו או נדרו נראה שכאן קיצר וכמ"ש ממ"ש לעיל כיצד הרי שנדרו או הקדישו ולא הזכיר שבועה אך ראיתי להכנסת הגדולה יו"ד סימן רג"ל שנדחק בזה הרבה ובדרך שני כתב דתיבת ונשבעו שכתב רבינו כדי נקטא שהרי במשנה בפ' יוצא דופן לא נזכר שם שבועה והגיה בדברי רבינו עיין עליו. ואחרי המחילה הראויה אין נראה שהרי בדף פ' אמרו בגמ' דשבועות נמי היינו נדרים כדתנן כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה וכו' ועוד דעינינו הרואות שבכמה מקומות השוה רבינו שבועות עם הנדרים ובסוף פ"ט כתב ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן דין הנודר והנשבע אחד הוא וכן בריש פרק יו"ד וכאן ג"כ נקט שבועה עם הנדר שני פעמים כמ"ש בהל' א' והרב כתב דמהר"ש הלוי הניח דברי רבינו בצ"ע ואין בידי הספר לעיין עליו ודברי הכנה"ג עצמן מגומגמים עיין עליו:

ואע"פ שלא הביאו שתי שערות. קשה טובא דבגמ' אמרו האי לאחר זמן ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא והיכי פסק רבינו דאחר הזמן נדריהן נדר ואע"פ שלא הביאו שתי שערות הא כיון דדיינינן ליה כקטן מוכרח דבעי בדיקה וכן הקשה המל"מ ז"ל והניחו בצ"ע. ומאי דנראה לענ"ד פשוט דרבינו סבור דעד כאן לא אמרו דקטן הוא אלא לפום אוקמתא דרב המנונא דאוקים למתני' לענין עונשין לאותובי אר' יוחנן ואר' יהושע בן לוי ואתי כרב הונא דלקמן דלענין עונשין איירי מתניתין אמנם רבינו שפסק דמופלא הסמוך לאיש אף שהוא מה"ת אינו לוקה מעתה מתני' לא איירי אלא לענין נדרים גרידא ואף שלא הביא שתי שערות ודו"ק: