מעשה רקח על הלכות נדרים א:כג

וכן אם אמר לו מנודה אני לך או משמתנא ממך. פי' דאסור לישב בארבעה אמותיו ולא מתורת נדוי קאמר דכיון דאינו בר נדוי הוו דבריו בטלים אלא מתורת נדר הוא ולא הרחקה קאמר דומיא דמרחקני ממך ומ"מ לשון הגמ' לא משמע הכי אלא דמשמתנא אסור ובמנודה מותר וכבר מרן ז"ל הליץ דפסק (כר"ס) [כרב חסדא] וכו' והוא (דר"ס) [דר"ח] אמר דלית דחש להא דר"ע ורבינו פסק כוותיה כמבואר ומ"ש רבינו ואם אכל כזית לוקה מילתא דפשיטא היא וגם בכל הדינים שהזכיר לעיל לא הוצרך לבאר מהטעם האמור והכא אצטריך ליה מפני הדין הבא במנודה אני לך שלא אוכל לך וכו' דאינו לוקה על ספק: