מעשה רקח על הלכות נדרים א:כה

האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים וכו' חייב בכולן. משמע דחייב על כל אחד ואחד קאמר נזיר קרבן ושבועה וקשה קצת דלעיל בפ"ד הל' ז' פסק באומר שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכלן חייב על כל אחת ואחת שלא אמר פת פת ופת אלא לחלק דמשמע שאם לא קאמר פת פת ופת אינו חייב אלא אחת וכיון שכן למה נחייבהו כשאמר כנדריהם נזיר קרבן ושבועה כיון (כאן חסר מחמת שבלוי וקרוע) שחזר ופרט גילה דעתו שחייב עצמו בשבועה ע"כ מין ומין משמע הא לאו הכי אלא שאמר שבועה שאיני שותה יין וחלב ודבש אינו חייב אלא אחת כיון שדרך דיבורו הוא כך בהכרח ואין לנו דיבור המוכיח שחייב עצמו בשבועה ע"כ מין ומין ה"נ כיון שדרך דיבורו להזכיר נדרי רשעים מה הם למה נחייבהו על כל אחד ואחד ואם נאמר דה"נ הו"ל למימר כנדרי רשעים סתם שכבר ידוע מה הם נודרים ומכיון שפרט נתחייב על כל אחת ואחת הא ליתא שהרי פסק רבינו לקמן שאם אמר כנדרי רשעים או כנדבות כשרים וכו' אסור וכו' ומכיון שכתב שם אסור ולא כתב חייב משמע דחיוב גמור אין כאן אלא איסורא בעלמא.

תו איכא למידק בדברי רבינו שכתב וכן האומר הרי עלי כנדבות כשרים שמנדבותם נזיר וקרבן הרי זה חייב דמשמע דאינו חייב אלא אחת ומ"ש מנדרי רשעים שחייבים ע"כ אחת ואחת ואם נאמר דהכי נמי חייב ע"כ אחת ואחת קאמר מדכתב וכן וכו' אכתי אם איתא ה"ז חייב הוא שפת יתר א"נ ליערבינהו ולתנינהו כמו שעשה בדין הבא וכו' והנה אמתני' דכנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה פריך תלמודא ודילמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא אמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירות עלי בקרבן הימנו בשבועה הריני נזירות דילמא הריני בתענית קאמר אמר שמואל בשהיה נזיר עובר לפניו וכו' ותחלה יש להבין דאמאי לא מתרץ שמואל כי פריך תלמודא ודילמא וכו' דה"ק שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה כדברי רבינו ותו דמאי דוחקיה לאוקומי בנזיר עובר לפניו וי"ל דהא מילתא דפשיטא היא דאין לך מפרש גדול מזה ושמואל ריבותא אשמועינן דאפילו בלשון שאינו מבורר כ"כ אפ"ה הוי נדר וגם בנזיר עובר לפניו הוי ריבותא דאף שהוא לא ביאר דבריו בהעברת הנזיר מהני וצ"ל דהטעם שחייב ע"כ אחת ואחת אף שכולם דרך נדר משום שחלוקין הם בדיניהם ובענייניהם כמבואר והא דנקט רבינו שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה מה שלא הוזכר בגמ' נראה דרבינו בדרך לא זו אף זו קאמר וכן עשה בפרק י"ד דמעה"ק הל' (י"ח) [י"א] שהעתיק שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה והשמיט ההיא דהריני עלי והימנו מפני שסמך למ"ש כאן ומרן ז"ל שם כתב דרבינו סבור שהמשנה כוללת שנים האחד שאומר שנדריהם נזיר וקרבן ושבועה והשני שלא אמר אלא כנדרי רשעים בלבד ע"כ ודבריו מגומגמים דמדכתב תיבת בלבד משמע דממ"ש הכי קאמר וזה אינו דרבינו לא הזכיר מעולם זה וצ"ל דתיבת בלבד הוא לאפוקי שלא פירש שמנדריהם נזיר קרבן ושבועה אבל לעולם דצריך שיאמר לפחות הריני עלי והימנו וכאן כתב מרן ז"ל שהדין הראשון הוא הצעה למ"ש אח"כ עיין עליו. מעתה מ"ש רבינו כנדבות כשרים שמתנדבים נזיר וקרבן לא בא אלא לאשמועינן מה הם נדבות הכשרים ולאפוקי השבועה ולכך כתב סתם ה"ז חייב משום דלא נחית אלא לאשמועינן רבותא ולא חש לדקדוק הלשון: