מעשה רקח על הלכות נערה בתולה א:ה

היתה אנוסה וכו' ואפילו שנייה וכו'. לא מצינו דבר זה בגמ' ומרן ז"ל שהוציאו מדכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חז"ל מקום לאסור השניות שפיר איכא למימר דשנייה אמעיטא מולו תהיה לאשה ובלא"ה כיון דכל מלי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור וכו' ע"כ. ולכאורה קשה לדבריו מהברייתא דמייתי התם דף ל"ו ת"ר עריות ושניות אין להם לא קנס ולא פיתוי וכו' ובעי תלמודא מאי עריות ומאי שניות אלימא עריות ממש שניות מד"ס כיון דמדאורייתא חזיין ליה אמאי אין להם קנס וכו' הרי דשניות לא נכנסו בסוג זה משום דחזיין ליה מדין תורה וי"ל דכוונת המקשה התם אינו מפני דבשניות לא מתוקם קרא דולו תהיה לאשה אלא משום דק"ל דהיכי קתני דאין להם קנס הא כלפי לייא הוא דכיון דחזייא ליה באמת מ"הת הו"ל לחז"ל לחייבו קנס עכ"פ אמנם לענין שתהיה ראויה לו לענין כניסה פשיטא ודאי שאינו יכול לכונסה דחז"ל אסרוה עליו עכ"פ ואינה ראויה לו קרינן בה ואף שיש לנו מ"ע של תורה דולו תהיה לאשה מ"מ זה המ"ע קיל וכמ"ש בגמ' שם דאי אמרא לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל. אכן לא ידעתי למה לא הכריח מרן ז"ל דינו של רבינו מהבקיאות עצמו שהביא ז"ל שהרי אמרו שם מאי בינייהו איכא בינייהו ממזרת ונתינה וכו' וכיון דנתינה דאינה אלא מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל במתניתין ורבינו ס"פ י"ב דאיסורי ביאה ואפ"ה לא קרינן בה אשה הראויה לו מעתה הוא הדין וה"הט לשניות ובאמת שזו נראית תמיהא על מרן ז"ל ועיין בש"ות בתי כהונה ז"ל

בבית ועד דף י"ז: