מעשה רקח על הלכות כלים כה:יא

ואם חשב עליהם חרש שוטה וקטן. ואם מחשבת הקטן ניכרת מתוך מעשיו מהני מדבריהם להחמיר כמ"ש רבינו פי"ד דטומאת אוכלין הל' ב' ד' ופ"א דפסולי המוקדשין הל' ו' ועיין לעיל הל' י"א. ומ"ש

או אדם שאינו שלו אף דהוכחנו לעיל פכ"ד הל' ז' דאם ישב הזב על משכב שאינו שלו טמאו דלא אמעוט אלא גזול לענין מחשבה לשוויה ראוי בעינן דעת בעלים דוקא אך ממה שסיים רבינו שם נראה שדינן שוה וצ"ע איך תועיל מחשבת זולתו: