מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ז:יב

מי שנדוהו בחלום אפילו ידע מי נדהו צריך י' בני אדם וכו'. וקשה טובא למה לא הזכיר רבינו שאף אם התירוהו בחלום אינו כלום וכמ"ש בגמרא וליכא למימר דכיון דפסיק ותני דבנדוהו בחלום עכ"פ צריך עשרה ולפחות שלשה מינה דבכל גווני קאמר שאף בהתירוהו בחלום לא סגי דעכ"פ בעי עשרה או שלשה דכיון דאיכא נדוי עכ"פ בעי התרה דמלבד שזה דוחק גמור אכתי קשה דהתינח אם התיר לו אחד בחלום אבל אם התירו לו עשרה בחלום מאי איכא למימר ותו דא"כ למה הזכיר דין אפילו ידע מי נדהו והרי"ף והרא"ש והרב ב"י הזכירו כל הדין כמו שהובא בש"ס ומהתימה על המפרשים שלא נרגשו מזה וצ"ע. שוב אחר זמן שמעתי שהקשה כן הרב בעל מעיל שמואל ז"ל וכתב דאפשר דרבינו סמך אמה שכתב פ"י דהלכות זכיה ומתנה הרי שהיה מצער עצמו על מעות שהניח לו אביו ולא ידע היכן החביאם ואמרו לו בחלום כך וכך הם במקום פלוני הם ושל פלוני הם וכו' אמרו חכמים דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים ודוחק ע"כ וכבר העיר הרב ע"ז וצריך לי עיון:

לא מצא במקומו וכו'. בזה לא הצריך לטרוח עד פרסה שאין להם מעלה כל כך יותר משלשה ט"ז: