מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה א:יג

אשה שלמדה תורה וכו' במד"א בתורה שבע"פ וכו'. בפ' היה נוטל (סוטה דף כ"א) אמרו במשנה יש זכות תולה שלש שנים וכו'. אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה וכו' ר' אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות ובגמרא א"ר אבהו מאי טעמא דר"א דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמה ערמומית וכו' ומפרש רבינו דכיון דנכנסה ערמומית באשה היא מוציאה דברי תורה לדברי הבאי כי דעתה קלה ואין טוב לאשה שתהיה חכמה שאז תהיה חכמה להרע וזה לא שייך אלא בתורה שבע"פ והרב לח"מ פירש דתיבת אני קאי על האדם ואין נראה אלא דהחכמה עצמה היא האומרת כך דבין לאדם בין לאשה בכל מקום ששוכנת היא מערממת והכל לפי המקבל האי כדיניה והאי כדיניה ומ"ש רבינו דאף תורה שבכתב אסור ללמדה. הקשה מהר"ח אבולעפיה דזה מנין לו כיון דבגמרא לא אסרו אלא תורה שבע"פ ע"כ וי"ל בההיא שהזכיר הרב דפ"ק דחגיגה דף ג' דרש רבי אלעזר בן עזריה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באים לשמוע וכו' הרי דלא כלל אנשים עם נשים ללימוד אלא לנשים שמיעה בעלמא וכ"כ שם התוס' וז"ל נשים באים לשמוע אמרו בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה ע"כ מוכח להדיא דתורה שבכתב גם כן אסור ללמדה ודון מינה דלר' אבהו תורה שבכתב נמי אסור אלא דלא חמיר כ"כ כמו תורה שבע"פ. א"נ אפשר דמשום גזרה אטו תורה שבע"פ גזרו לכתחלה בתורה שבכתב ודייקי קצת דברי רבינו: