מעשה רקח על הלכות מעשר יא:טו

המפקיד פירותיו וכו'. כתב מרן ז"ל דהוציאו מהירושלמי וכו' ופרק רבי ישמעאל דמשמע דמירוח הכותי אינו פוטר מדרבנן משום בעלי כיסים וטעם רבינו מההיא דפ"ק דבכורות דגנך ולא דגן נכרי משמע בהדיא דדיגון כותי אפילו מדרבנן פוטר ע"כ. ולכאורה דבריו תמוהים חדא ממקום שבא דהתם בבכורות אמר ר' אלעזר להפריש כו"ע לא פליגי כי פליגי ליתנן לכהן ת"ק סבר ודאי חלפינהו ובעי מתנינהו לכהן ור"ש סבר דמאי וכו' ע"כ הרי דלת"ק דרבינו פסק כוותיה אי ודאי חלפינהו בעי מותנינהו והיינו טעמא משום גזרה דבעלי כיסין וכמ"ש התוס' שם ותו קשה טובא ותמיהא מילתא דרבינו פ"ד דתרומות הל' ט"ו פסק להדיא הגזרה דבעלי כיסים וציינו ג"כ מרן ז"ל שם ובפ"א הל' י"א הכריח מרן ז"ל דרבינו לא פסק להך גזרה דבעלי כיסים והוו מילי דמרפסן איגרי הן אמת דגם על רבינו גופיה איכא למידק כי האי שהרי כאן פסק להדיא דדיגון הגוי פטור אפי' מדרבנן דמשמע דלא ס"ל הגזרה דבעלי כיסין ובפ"ד דתרומות פסקה להדיא וכבר נתעורר בזה מהרשד"ם יו"ד סימן קצ"ב והרב בצלאל ז"ל סי' א' וכתבו דרבינו אינו מפרש הגזרה דבעלי כיסים כפי' רש"י אלא דברים כפשוטן דדוקא כשהגוי תרם וכו' כמ"ש שם וגם תירצו הסוגיא דבכורות לדעת רבינו ואין להאריך אכן התמיהא על מרן ז"ל בתוקפה עומדת וצ"ע: