מעשה רקח על הלכות מעשר יא:יב

הנותן לפונדקית וכו'. רבינו נמשך אחר הירושלמי ופסק כרבנן דר' יהודה (דנראה דהוא רשב"ג דכרם רבעי וכו') ודלא כמו שנראה מהבבלי בפ"ק דחולין דף ז' וחילק ז"ל בין פונדקית לנותן לחמותו וצריך טעם למה דהא בפ"ק דחולין אמרו הטעם לשניהם דמשום דמוריא ואמרה וכו' אך נראה שהטעם הוא מבואר שהרי אמרו בירושלמי דאין רשב"ג מודה לרבי יוסי משום דחזקת חבר שאינו מוציא מידו דבר שאינו מתוקן וזה לא שייך אלא גבי פונדקית וזה הטעם רמזו רבינו במ"ש כדי שלא תבא תקלה לאחרים משא"כ בחמותו (ושכונתו) [ושכנתו] והנה ראיתי להטור יו"ד סי' קי"ט שהשוה פונדקית לחמותו ולא זכר שרבינו חילקם וגם הרב ב"י ובשלחנו הטהור לא הזכיר שרבינו חילק ויש לתמוה על הנאמני ביתו ז"ל שלא נתעוררו בזה עד שמצאתי להרב דמשק אליעזר ז"ל דף ח"י שהגיה בדברי רבינו כדי לתרץ קושיא זו ולהשוותו עם מ"ש בפירוש המשנה עיין עליו. גם הרב כנסת הגדולה שם תמה עוד על הרשב"א בזה ולא תירץ כלום עיין עליו. ועוד יש לדקדק לשיטת רבינו דפסק כרבנן דר' יהודה וכמ"ש מרן ז"ל למה הזכיר בחמותו בין שנשא בתה בין שארסה דזה לא נאמר בירושלמי אלא לר"י דס"ל דהיא חשודה להחליף אבל לרבנן דס"ל דלא חיישינן לחילוף בחמותו א"צ לזה דאי כשהיא חמותו גמורה דהיינו שבתו נשואה אפ"ה לא חיישינן שתחליף לטובתו כ"ש וק"ו כשהיא ארוסה ועיין בספר לחם יהודה ז"ל.

ומ"ש בספרי רבינו

להחליף של זה בנוסח אחר כתב יד מוסיף לזה. ומ"ש

חושש משום מעשרות בנ"א כת"י מוסיף לפיכך מעשר מה שיטול ממנה. ומ"ש

אסור בנ"א כ"י מוסיף הכלי.

ויש עוד לדקדק בדברי רבינו שכתב

שמא השאור מספיחי שביעית הוא דידוע דספיחי שביעית אין איסורן אלא מדרבנן כמ"ש רבינו [בהל' מאכלות אסורות] פי"ד הל' י"ז וכיון שכן הו"ל כעין גזרה לגזרה אכן י"ל דאפשר דהוו מדאורייתא כמו שמשמע מדברי רבינו רפ"ד דשמטה ויובל: