מעשה רקח על הלכות גניבה ט:ט

ונמצא זה הנכנס לבית וכו'. פשט דברי רבינו נראים דאע"פ שעדיין לא גנב הותר דמו, דכיון שבא על דעת זה שאם ימנענו מלגנוב יהרגנו הרי נקרא רודף, ודייק לישניה שכתב ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב דמשמע אף שעדיין לא גנב, ומפרש מה שאיתא בגמרא אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, דהכוונה לא שביק לי לגנוב ודלא כדברי הר"ן שהביא הרב בעל דינא דחיי ז"ל שכתב, על מנת שאם אינו מניח עצמי מליקח הממון שגנב, שיהרוג את הגנב, וכיון שהגנב יודע זה הרי הוא עומד כנגדו על ענין נפשות והוא שיתחיל במריבה ובא במחתרת עשהו הכתוב רודף וכו', ושם כתב דמדברי רבינו לא משמע הכי, שהרי כתב שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו יהרגנו, דמשמע דבשביל מניעת הגניבה הוא שיהרוג הגנב את בעל הבית, ומדברי הר"ן ז"ל משמע דהקאי לאפאי להרוג אותו יהרוג אותו ע"כ, נמצא דהר"ן ז"ל פליג על רבינו בתרתי חדא הא, ואידך דלדעת הר"ן אין דברים אמורים אלא בשכבר גנב שכן פירש להדיא שאם אינו מניח עצמו מליקח הממון שגנב, ולדעת רבינו אע"פ שעדין לא גנב, וכן נראה בפירוש רש"י בחומש שפירש אם במחתרת כשהוא חותר הבית ע"כ.

כרודף אחר חבירו וכו'. בפרק א' [דהלכות] רוצח דין ז' כתב רבינו, כיצד אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אע"פ שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג ע"כ, משמע דהתראה בעי אלא דלא קפדינן עליה אם לא קבלה, וכיון שכן משמע דהכי נמי בעי התראה, וזו היא דעת רש"י ז"ל שפירש גבי גגו וחצירו וקרפיפו, אלא שהוא ז"ל מפרש שצריך שיקבל התראה, ורבינו אינו מפרשה כן, אכן צ"ע שהרי רבינו סתם והשווה דין גגו וחצירו וקרפיפו למחתרת, וידוע דמחתרת אליבא דכו"ע אין צריך שום התראה.