מעשה רקח על הלכות גניבה ט:י

שנאמר אם זרחה השמש וכו'. דברי רבינו מגומגמים במה שהביא דרשה דאם זרחה השמש עליו בבירור השלום דאב על הבן, דבברייתא שם דרשו כן בבן על האב דבסתמא אל יהרגינו, וכן הקשה הרא"ם על פירוש רש"י זלה"ה בפירוש החומש שדבריו הם כדברי רבינו והניח בצ"ע עיי"ש, ולענ"ד דיש לדקדק בדברי רבינו שלא הזכיר בסמיכות דאין לו דמים עם פסוק אם זרחה השמש שהיא אותה ברייתא, וגם שינה הלשון שהרי כתב לפיכך אב הבא במחתרת וכו', דמשמע שהפסוק דאם זרחה השמש הוא בכולל, דהיינו מימרא דרב בגמרא כל דאתי עלי במחתרתא קטילנא ליה, לבר מרב חנינא בר שילא דקים לי בגווה דמרחם עלי כרחם אב על הבן, וגם הוסיף רבינו שבודאי רחמי אב על הבן כלומר דאפי' בעינינו נראה שונא מכל מקום הטבע גובר ולא יהרגהו, ונתכוון רבינו לכלול בסתמא שאמרו בגמרא עם הוודאות מצד הטבע, בדרשת אם זרחה השמש עליו דמים לו, כלומר אל תהרגהו דבזה כו"ע מודו הטבע גובר, דאם כמ"ש דעלמא כשברור לו אל תהרגהו מכל שכן אב לגבי הבן, וקרוב לזה כתב הרב חידושי הלכות [מהרש"א] על פירוש רש"י עיין עליו, אף שהרב המגיד ז"ל לא הבין כן עיין עליו.