מעשה רקח על הלכות גניבה ט:יא

ומצאו יוצא מן המחתרת וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור, דמכיון דאפילו בגנב ויצא יש לו דמים מכל שכן וקל וחומר כשלא גנב, אם לא שנאמר בחדא מתרתי, או דמצאו יוצא מן המחתרת הכוונה שעדיין הוא בתוכה אלא שמצאו יוצא, או נאמר דאף דעדיין לא הפך פניו לגמרי אלא שהתחיל לצדד עצמו לצאת דהיינו פנה עורף הרי יש לו דמים, וכן נראה מדלא ערבינהו ותני, וכן הגונב שגנב או שלא גנב ומצאו יוצא וכו', ומדהפסיק בתוכה ויצא, משמע דאין היציאות בכלל שוות.

וכן אם הקיפוהו בני אדם וכו'. פשט הלשון מורה דהקיפוהו לגנב קאמר דומיא דעדים שתרגם אונקלוס אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי שהיא על הגנב, וכך הם דברי רבינו שכתב אע"פ שעדיין הוא וכו', וצריך לומר שזו היא כוונת המכילתא שאמרו, שאם יש לו מושיעין יש לו דמים, והראב"ד זלה"ה הקשה ממעשה דאבנר ועשאל, אך קושיא זו נופלת על המכילתא והתרגום, וצריך לומר דעת מלחמה שאני, ובספר דינא דחיי ז"ל, ראיתי שתירץ דגם בזו טעה אבנר כשם שטעה בהיה יכול להצילו באחד מאבריו עיי"ש, ומה שכתב הראב"ד ז"ל עוד כי על דרך התרגום אמר, אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי וכו' ולא ידעתי מהו ע"כ, נראה שכוונתו דבהך פוסק רבינו כדרשת התרגום, ולעיל דין י' פסק לדרשה דאם ברור לך הדבר כשמש אהך קרא גופיה, אך יש לומר דרבינו סבירא ליה דהשני דרשות אמת ואינן סותרות זו את זו, ומה שכתב רבינו

[אם בא] וכו', שפת יתר גמור, וכן כתב הרב [בית] דוד ז"ל, אם לא שנאמר, [כאן חסר בכת"י כשלשה שורות].