מעשה רקח על הלכות בית הבחירה ג:ה

ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות. כבר כתבתי בדיבור הקודם דמדקאמר תיבת לעולם משמע דאף בדיעבד קאמר ומרן ז"ל ציין פרק הקומץ ויליף לה מקרא ע"כ וכתב עליו המל"מ ז"ל לא ידעתי היכן הוא ע"כ. ואני הצעיר לא ידעתי מאי קאמר המל"מ ז"ל שהרי שם יליף לה להדיא לפיסול גרוטאות מדכתיב מקשה והויה וצ"ל דכוונתו דבשל מתכת מנ"ל דגרוטאות פסלי בה דהא באידך ברייתא דרשינן אינה באה זהב אינה באה מקשה והיא קושיא עצומה על דברי רבינו ועיין עוד להרב לחם יהודה ז"ל. והנה ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שכתב ואין עושים אותה לעולם מן הגרוטאות דמקשה מקשה כתיב תרי זמני לעכב וכו' בין עשאה זהב בין משאר מיני מתכות ע"כ משמע להדיא שהבין הברייתא הראשונה דגרוטאות לעיכובא אף לשאר מיני מתכות (ומזה קשה עוד לדברי המל"מ והרב לחם יהודה עיין עליהם) נראה דהיינו טעמא משום דכי מרבינן מתעשה שאר מיני מתכות בעינן בהו מקשה דהא תיבת תעשה אמקשה קיימא אשר לפ"ז צריך לומר דלא פסק רבינו כאידך ברייתא דדריש דאינה באה זהב אינה באה מקשה אלא דאכתי קשה דכיון דדרשת מקשה מקשה מצינן לאוקמא בזהב דוקא מי הכריחו לפרשה גם בשאר מיני מתכות כי היכי דליפלגו אהדדי וי"ל דמצא ברייתא אחרת ורמז אותה הרב קרית ספר שם דלקמן ע"ב מייתי ברייתא דרבי דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב פרט מקשה תעשה המנורה חזר וכלל וכו' מה הפרט מפורש של מתכות אף כל של מתכות ע"כ ומדיליף לה הכי משמע דאף בשל מתכות בעינן מקשה לעיכובא דמניה הוא דיליף לה ולכך ראה רבינו לפרש הברייתא הראשונה אף בשל מתכות וסמי חדא מקמי תרתי עוד מצאתי בתוספתא פרק ט' דמנחות הובאה ג"כ בפ"א דחולין בגמ' מנורה אינה באה אלא מן העשת מן הגרוטאות פסולה ומשאר מיני מתכות כשרה חצוצרות אינה כשרה אלא מן הכסף עשאה מן הגוש כשרה משאר מיני מתכות פסולה נמצאת אומר כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה ע"כ משמע דשל מתכת דהוי דומיא דזהב במנורה פסול גרוטאות שוה בה דכשר בחצוצרות שהיתה של כסף ופסול במנורה של מתכת: