מעשה רקח על הלכות בית הבחירה ג:ד

ואם היתה חלולה כשרה. מרן ז"ל כתב נראה לפרש דהיינו לומר שאינה מקשה ע"כ. ולא ידעתי מי הכריחו לזה ולמה לא הניח הדברים כפשוטן דאם היה בו חלל אין בזה קפידה. אך נראה משום דלא מצינו דין זה בגמרא לכך פירש דכוונתו שאינה מקשה והיינו מ"ש שם בגמרא דף כ"ח באה זהב באה מקשה לא באה זהב לא באה מקשה ולפ"ז הך דאם היתה חלולה לא קאי אלא אשאר מיני מתכות שהזכיר דאילו זהב בהכרח בעינן מקשה. אכן הרב קרית ספר ז"ל פי' ואם היתה חלולה כשירה דלא קפיד קרא אלא אמקשה ע"כ נראה שהוא היפך דברי מרן ז"ל ולדידיה קשה מהיכן הוציא רבינו דין זה וגם לדברי מרן ז"ל קשה מדין הגרוטאות שהזכיר רבינו אח"ז דלעולם אין עושין ומבואר בגמרא דהיינו טעמא משום מקשה. והמל"מ ז"ל כתב דהא לכתחילה הא דיעבד עיי"ש ולא יתכן כלל דרבינו כתב אין עושין אותה לעולם ואי לכתחילה קאמר תיבת לעולם היא טפילה ומיותרת אלא ודאי דמשמעותה דלא יתכן לעשותה מגרוטאות לעולם ואפי' בדיעבד. אך האמת נראה דרבינו הוציא דין זה דאם היתה חלולה כשרה מדאמרינן התם מקשה דסיפה למאי אתא למעוטי חצוצרות וכו' מעט רחמנא גבי מנורה מקשה היא היא ולא חצוצרות ע"כ ואם לאו מיעטא הוה בעינן מקשה דוקא אף אם היא חלולה ומינה דמנורה אף דבעינן מקשה החלול אינו פוסל בה וכיון שכן תוסיף תת כחה הקושיא הנ"ל על מרן ז"ל שכתב נראה לפרש דהיינו לומר שאינה מקשה ואולי דכוונתו שאינו מקשה גמורה דהיינו עשת פשוט ועיין מ"ש לקמן: