מעשה רקח על הלכות תמורה א:ב

אחד המימר וכו'. מבואר הדבר דרבינו פסק כריש לקיש ור' יוחנן ואף דחזקיה רביה דר' יוחנן מ"מ בהא הא איכא ר"ל בהדיה ולדידהו הך שוגג דמרבי קרא אינו אלא בקרוב למזיד כגון נתכוון לעולה ואמר שלמים ולכך דימה שהוא מותר אינו לוקה שהרי הוא שוגג גמור והשתא האיך דכסבור לומר שחור ואמר לבן הוי בכלל מתכוין לומר תמורת עולה ואמר שלמים וההיא דתצא זו ותכנס זו הוי בכלל דימה שהוא מותר וכמ"ש רש"י ז"ל שהיה סבור שתצא לחולין כבעל מום ולא להמיר נתכוון. ובזה תתורץ תמיהת מרן דלמה השמיט רבינו ההיא דתצא זו ותכנס זו גם מ"ש להשגת הראב"ד ז"ל באכנס לבית זה ואמיר דאין פירושו מוכרח ע"כ יש לתמוה עליו שהרי דברי רבינו הם על פי פירש"י ז"ל והתוס' ז"ל הקשו עליו דלמה לו לומר אכנס בבית זה ופי' ז"ל דהכוונה כשאכנס בבית זה תהיה תמורה וכו' והן הן דברי הראב"ד ז"ל אלא שתפס השגתו על תיבת שכח וכו' וע"ע להרב לח"מ ז"ל שהאריך בזה ודבריו מגומגמים הרבה עיין עליו. ולפי האמור יתורץ מ"ש בגמרא היכי דמי שוגג כמזיד דלכאורה אין לו מובן דמי לא ידע היכי דמי שוגג אך הכוונה דכיון דתני במתני' דלא עשה שוגג כמזיד במוקדשים משמע דהך שוגג דתמורה לאו שוגג גמור הוא דאל"כ למאי אצטריך למתני דבמוקדשים פטור פשיטא. ודע דהרב ברכת הזבח ז"ל הביא גירסא אחרת בגמרא דלישנא אחרינא קאי אדברי חזקיה ואחריו דברי ר"ל ור"י וזו היא גירסת הראב"ד ז"ל ורבינו גריס כגירסתנו. ומ"ש בספרי רבינו ואמיר מדעתו ט"ס הוא וצ"ל מדעתי: