מעשה רקח על הלכות תמורה א:ו

אין קדשי כותים עושין תמורה וכו'. פלוגתא דר' שמעון ור' יוסי בפ"ק דתמורה וזבחים דף מ"ה ורבינו פסק כאן כר"ש וכן פסק סוף פי"ח דפסולי המוקדשין אמנם בסוף מעשה הקרבנות פסק בשוחט קדשי גוים בחוץ שחייב והיינו כר' יוסי ומרן ז"ל שם כתב בשם יש מי שאומר דר"י לא קאי אלא אשוחט בחוץ והשיג עליו התוס' יו"ט ז"ל מהברייתא דמסיים רואה אני בכולן להחמיר ולא הוזכר שם שוחט בחוץ והרב ברכת הזבח ז"ל כתב עליו דאינו דבמתני' סתם רבי כר"ש בפיגול נותר וטמא אף דלפי האמת ר"י פליג אכולהו כדאיתא בברייתא עיי"ש וכן נראה באמת מכח פסקי רבינו וא"צ למ"ש הרב לח"מ ז"ל עיי"ש:

הקדיש הכותי בהמה וכו'. בעיית רמי בר חמא שם ומבעיא ליה מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דעביד תמורה או לא ע"כ ולא דמי למ"ש דבתר מתכפר אזלינן דהתם תחילתו וסופו ביד ישראל ומעתה לא הבנתי דברי הרב לח"מ ז"ל שתמה על רבינו דלעיל פסק דבתר מתכפר אזלינן ולא ידעתי מהו דהא בגמרא חילקו להדיא בין זה לההיא ויותר תמהתי איך לא ראה דברי מרן ז"ל שכתב בעיא דלא אפשיטא: