מעשה רקח על הלכות תמורה א:א

כל המימר וכו'. ואפילו בבת אחת לוקה על כל אחת ואחת כמ"ש לקמן הל' י"ד:

מפי השמועה למדו וכו'. לא מצאתי פסוק בגמרא שיורה על זה ואדרבה דבר זה במחלוקת שנויה שם בגמרא דתמורה ואפשר שכוונתו ז"ל על הנשבע וכו' דילפי לה בגמרא מקרא דוהפלא ה' וכו' וכתיב ארבעים יכנו וכיון דגלי קרא בהני דלקי מכלל דאידך דלית בהו מעשה לא לקי וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר:

חוץ מנשבע ומימר וכו'. כ"כ ז"ל פ"ח דהל' סנהדרין ועיין מה שהקשה מרן ז"ל דאמאי לא חש לדר' יוחנן דאמר לתנא לא תתני מימר ע"כ נראה דרבינו מפני שראה שם ובכמה מקומות בתלמוד שאמרו סתמא ואף ר' יוחנן גופיה כדאיתא במכות דף ט"ז ובשבועות דף כ"א ומכל שכן דהא דבדיבורו עביד מעשה טעם חלוש הוא דעושה מחולין קדשים כמ"ש רש"י ז"ל דהרואה יראה שאין זה דרך מעשה ולכך רבינו דחה חדא מקמי תרתי מכל שכן שהדין אמת בין יש בו מעשה בין אין בו ועוד מדפריך התם ארב כללא הוא והרי מימר דלאו שאין בו מעשה ולקי וכו' ודחיק הא מני ר' יהודה היא ואם איתא דמימר בדיבורו עביד מעשה לימא ליה הכי אלא משמע דסתם תלמודא סבר דמימר אין בו מעשה אכן מאי דאיכא למידק דרבינו פי"ג דשכירות הל' ב' פסק דחסמה בקול לוקה והיינו ודאי משום דע"י דיבורו עושה מעשה וכמ"ש התוס' פ' ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ה) דהגבהת צוארה שמונעה מלאכול חשיב מעשה וכיון שכן קשה תרתי חדא ממימר וחדא דהו"ל לפטור חסמה בקול על פי מ"ש כאן וי"ל דשאני חסמה דבעיקרה איכא מעשה גמור וכן מצאתי להראב"ד ז"ל בשיטה מקובצת והם דברי הרב המגיד ז"ל שם ולפיכך חשיב קול דידה במעשה כל דהוא משא"כ מימר דכל עצמו אין בו מעשה כלל וכבר ידוע דעיקר דין זה לא נפקא לן אלא מדין חוסם דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה ארבעים יכנו וכדאיתא במכות שם וכמ"ש התוס' בב"מ דף י' ע"ב. וע"פ האמור יתורץ קצת למ"ש הרה"מ ז"ל שם על דברי רבינו ודע דלההיא דמקיים בכלאים דלוקה כתבו התוס' במכות דף ד' דצ"ל דאיירי שבנה גדר סביב הכלאים:

ואפילו המיר בשבת לוקה ארבעים. לא ידעתי מאי אפילו ומה רבותא אשמועינן דמהיכא תיסק אדעתין דליפטר הרי איסור מקדיש אינו אלא מדרבנן כדתנן פרק משילין ופסקו רבינו פכ"ג דהל שבת הל' י"ד ובפ' שואל אמרינן מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט וכמ"ש שם ואף שיש כח ביד חז"ל לתקן בשב ואל תעשה הכא הוי קום עשה ועבר אדאורייתא להדיא א"כ מהיכא תיתי שיפטר: