מעשה רקח על הלכות תמורה א:טז

כיצד האומר רגלה של בהמה זו וכו'. בפט"ו דמעשה הקרבנות הל' ב' פסק רבינו גבי מקדיש דאף דלא פשטא קדושה בכל בהמה באותו אבר מיהא קידש ותמכר למי שנתחייב עולה אבל אם אמר כן בדבר שהנשמה תלויה בו כגון לבה או ראשה אז פשטא הקדושה בכולה וכאן לא ביאר רבינו אלא יד או רגל ואין לומר דה"ה שהרי כאן גבי תמורה אין לנו אפילו קדושת אבר משא"כ במקדיש ומ"מ מדכתב רבינו או רגל משמע דראש ולב עושה תמורה ועיין להרב לח"מ ז"ל שדבריו מגומגמים הרבה: