מעשה רקח על הלכות מכירה ח:ח

אפילו על פי שנים מן השלשה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דרבינו היה גורס בגמרא בי תלתא וכו', עיי"ש וידוע דרש"י ז"ל גריס בתלתא, ופירש דכיון דנקט לישנא דשומא ונקט תלתא שהם בית דין סתם לתורת דיינים נחת וכו' עיי"ש, ולפ"ז רש"י ז"ל לא פליג על רבינו דכל שכן אי אמר בית דין של ג', אמנם לרבינו אם לא הזכיר בית דין אלא אמר בתלתא לא סגי בתרי מגו תלתא, ומוכרח ג"כ לפירוש הרב המגיד ז"ל דאין הדבר תלוי בלשון שומא או לשון אמירה אלא בהזכרת בית דין, משא"כ לפירוש רש"י, אלא דכפי פירושו תקשה למה שינה מלשון שומא ללשון אמירה, הוי ליה לכתוב אמר לו כמו שישומו ג' עד שישוו הג', ובספר בני חיי ז"ל חו"מ סי' ר"ו כתב דלישנא דשיימי משמע דין שומא, ומשמע שאינו בדין שומא, ולכן כשאומר כמו שישומו בית דין של ג' אמרינן מדין שומא קאמר ואזלינן בתר רוב דעות, אבל אם אמר מה שיאמרו לא נחתי לדין עכ"ל. וזה נראה קצת היפך דברי המגיד ז"ל, ויותר היה נראה דלכוונה זו נקט רבינו ברישא לשון שומא ובסיפא לשון אמירה, דהא ודאי אף אם אמר כמו שיאמרו בית דין של ג' אפילו תרי מגו תלתא סגי, ומינה דאף אם אמר כמו שיאמרו שלשה בעינן שישוו שלשתם בשומא כיון שלא הזכיר בית דין, ומינה אנו למדין דלדעת רבינו אם פירש שלשתן כגון שאמר ראובן שמעון ולוי ולא הזכיר בית דין, בין אמר כמו שישומו בין אמר כמו שיאמרו בעינן שישוו בעצה אחת.

ואח"כ יקנה הראשון וכו'. לשון זה מוכח אנפשיה דרבינו מפרש הגמרא דאדסליק מינה קאי, דאחר שהתנה עם הראשון מכר לשני, אלא שיש להקשות דמה חידוש יש בפירוש זה הלא אפילו בסתם שאמר אדם לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא קנויה לך מעכשיו, כמו שישומו אותה בית דין וכו', הוי דינא הכי, והרב ב"ח והדרישה ופרישה ז"ל תירצו לזה, דרבותא אשמועינן דאפילו לא פסק אלא אמר כדשיימי או אמרי אינשי אפ"ה הוי כאילו פסק להדיא ואינו רשאי למוכרו לאחר עיין עליהם, אלא דאכתי איכא למידק מלשון רבינו שסיים שהרי קנו תחילה שמכר מעכשיו ע"כ, דמשמע דעכ"פ צריך שימכרנה לראשון [וא"כ] [דברי] רבינו קיימי אדלעיל, הרי פסק שם שאם הוסיפו על הסך יכול למכור לשני בטענה דזוזי הוא דאנסוהו, ויש לומר דאין הכי נמי דאם יטעון דאין דעתו למכור אף אחר דשיימוה, ושוב הוסיפו לו על השומא יכול למכור לשני, ולא כתב רבינו כאן דאין שומעין לו אלא בדטעין שישומו אותה אחרים וק"ל.