מעשה רקח על הלכות מכירה ח:ז

מכרה ביותר על מנה קנה אחרון וכו'. בעבודה זרה דף ע"ב [ע"א] ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא לה להאי ארעא מזביננא לך בק' זוזי, אזל זבנה לאינש אחרינא בק"כ, אמר רב כהנא קנה קמא, מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוהו, והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד. ופירש רש"י ז"ל קנה קמא, דהא פסק וקנו מיניה ע"כ, וקשה על רבינו תרתי, חדא, שכתב הרי מכורה לך ולשון הגמרא מזביננא לך דהיינו אמכרנה לך, ועוד שהוסיף על הקנין מעכשיו, ויש לומר דרבינו סבירא ליה דאם אמר אמכרנה הוי ליה קנין דברים ולא קני, ולשון (מזבין) [מזביננא] האמור בגמרא לאו דוקא, אמנם הטור חו"מ סי' ר"ו העתיק כדברי הגמרא, ומשמע דאם אמר לו הרי היא מכורה לך מעכשיו קנה קמא אפילו שמכר לשני בק"כ, דבזה נראה שחולק על רבינו. ומהריב"ל ח"ד סי' כ"ו נסתפק בזה הביאו הרב בני חיי ז"ל שם, עוד נראה שכוונת רבינו במה שכתב הרי היא מכורה לך מעכשיו, ע"פ מה שכתב הרב המגיד בשם הרשב"א בשם רב האי והעיטור ז"ל דבעינן שהקרקע תהיה ביד הלוקח, דהכוונה שיכתוב לו לשון דמשמעותו שכבר היא בידו, ואל תתמה על החפץ שהרי כן פירש דבריהם מהרש"ך ח"ג סי' פ"ד הביאו הרב שי למורא סי' ל' עיי"ש, אי נמי יש לומר דנקט רבינו הך לישנא דהרי היא מכורה, מפני שלשון אמכרנה הוי דבר שעדיין לא בא לעולם, עיין במהריב"ל ז"ל ח"ד סי' כ"ו.

ומה שהצריך רבינו מעכשיו הוא משום דלשיטתיה אזיל דקנין לחודיה לא מהני, וזו היא מחלוקת קדומה בין הפוסקים זלה"ה, אלא שקצת תמהתי על הרב כנסת הגדולה וספר בני חיי ז"ל שהביאו שם סברת מהרי"ק ז"ל בשורש כ' שכתב דקנין לחודיה מהני בלא מעכשיו כאילו הדבר מוסכם, והלא רבינו והטור והרב בית יוסף ז"ל כתבו בפירוש הקנין ומעכשיו, ומהריב"ל ח"ד סי' כ"ו כתב בפירוש דמחמת הקנין לא זכה המצרן ועוד שלא נזכר מעכשיו בפירוש עיי"ש, הרי דלפסק הלכה הקנין לא מהני אם לא נזכר מעכשיו בפירוש, גם מהרשד"ם חו"מ סי' רפ"ג כתב וז"ל: עוד טעם אחר שכל הפוסקים כתבו בפירוש דתרתי בעינן שיהיה שם קנין גם שיאמר לה מעכשיו ע"כ, ונראה דכל הפוסקים שכתב ז"ל לאו דוקא, אלא הכוונה על רובם, ודעת הרי"ף ז"ל ג"כ כך היא כמו שכתב בספר שי למורא ז"ל סי' ל', אכן מצינו להרשב"א ז"ל הביאו הבית יוסף חו"מ סי' קצ"ה והרב כנסת הגדולה חו"מ סי'

ר"ו שכתב דכי איכא קנין לא בעינן מעכשיו.

והנה ראיתי להמשנה למלך ז"ל שהזכיר דברי הריב"ש סי' קע"ה שכתב וז"ל: אלא שאם כתב לראשון שימכרנו לו בסך כך וכך ושלא ימכרנו לאחר אף אם יתן לו בדמיו יותר מן הסך ההוא בענין זה קנה הראשון וכן כתב הרמב"ן והרשב"א ע"כ, ותימה עליו דלשון זה לא מהני כלל אם לא אמר שתהא מכורה לי מעכשיו וכמו שכתב רבינו והרשב"א הביאו הבית יוסף חו"מ סוף סי' ר"ו, ואולי נאמר דמיירי בלשון חיוב דקאמר שהוא מתחייב למכרה לו, וכבר כתב מהר"א ששון סי' קל"ג דבלשון חיוב מהני לשון דאמכרנה לך, וראיתי למהריט"ץ סי' קס"ג שהבין דברי הריב"ש כפשטן, ותמהני איך עלה בדעתו שיחלוק הריב"ש עם רבינו והגאון והרשב"א עכ"ל. ואחרי המחילה הראויה איני רואה שום תמיהא על מהריט"ץ ז"ל, שהרי שם הביא סברת כמה פוסקים שכתבו דבדרך חיוב, כגון שבני אדם מקנין זה עם זה כיון שהוא בדרך חיוב אין צריך לא קנין ולא מעכשיו, ועלה נסתייע ג"כ מדברי הריב"ש הללו, דכיון שנתחייב דאף אם יוסיפו לו לא ימכור אלא לראשון קנה, ומה שהקשה המל"מ ז"ל מדברי הרשב"א שהביא הרב ב"י ז"ל חו"מ סוף סי' ר"ו, הלא הרב מהריט"ץ ז"ל הזכירו ג"כ באותה תשובה ופלפל בדבריו מכח תשובה אחרת, ונראה שצדקו דבריו כמבואר למעיין עיי"ש, וכן נראה ג"כ דעת רבינו לקמן פרק י"א הל' י"א, גבי מכר סתם ואמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזיר לך קרקע זו, הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות, ואין בזה אבק רבית שהרי מדעתו חייב עצמו בתנאי זה ע"כ, ומוכח התם דבתנאי של חיוב אין צריך לא קנין ולא מעכשיו וכמו שכתב שם הל' ט"ו, והביא דין זה הרב מהריט"ץ עצמו שם סי' רפ"ג וביאר דבריו על נכון.