מעשה רקח על הלכות מכירה ט:א

המוכר להקדש ואמר לו הגזבר וכו'. איכא למידק דאמאי נקט מוכר כיון דאפילו בקונה מן ההקדש דינא הכי, כדתנן פרק ח' דערכין, אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אמר בעשרים וכו', ממשכנין מנכסיו עד עשר וכו', ויש לומר דרבינו סמך אמה שכתב בפרק ח' דהלכות ערכין ששם ביאר כל אותם הדינים השנויים באותה משנה, וגם כאן כבר ביאר לקמיה שהגזבר שמכר או שקנה ידו על העליונה, אלא דקשה קצת למה שכתב הגהות אשרי פרק יש נוחלין, והביאו הרב ב"י יו"ד סי' רנ"ח וז"ל: אם אמר חפץ פלוני אני נותן להקדש או לצדקה בכך וכך אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט, אע"פ שישוה יותר אין יכול לחזור בו, אבל אם ההיא שעתא לא היה שוה יותר ואח"כ הוקר יכול לחזור בו כיון שלא משך ולא נתן הכסף עכ"ל. וקשה קצת דמאי איריא לישנא דאני נותן אפילו לא אמר לשון זה, כיון שהזכיר סך נתחייב אפילו בדרך מכר, כמו שכתב רבינו וכההיא דפרק (הנזקין) [יש נוחלין] דף קל"ג [ע"ב] דקאמר, ואת לא תשיימיה, ואפשר דהרב ז"ל אסיפא סמיך דאם הוקר אח"כ יכול לחזור בו, דאף אם הקדיש או נדר לצדקה כיון שהוקר אח"כ יכול לחזור בו כיון שבטעות נדר, וכמו שכתבו התוספות בקדושין דף כ"ט [ע"א] ד"ה משכו במאתיים וכו'.