מעשה רקח על הלכות מכירה ז:ב

ואומרין מי שפרע מאנשי דור וכו'. לשון הברייתא שם דף מ"ח [ע"א], אלא שאין שם שטבעו בים. ודע דהרא"ש ז"ל כתב דאומרין לו הוא יפרע ממך לנוכח, וכדבריו משמע דהא לאביי דאמר אודעי מודעינן ליה, נראה דהיינו שאומרים לו דע שאם תחזור בך סופך להפרע ממך, כמו שכתב רש"י, ונראה שהכוונה שיאמרו ויודיעוהו איך דהיינו מי שפרע וכו', דאל"כ אמאי תני להך לישנא במתניתין, ומינה דלרבא דמילט לייטינן ליה היינו שמקללים אותו בזה הלשון לנוכח, ותו דלשון זה דהוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו שלא לנוכח אכולי עלמא קאי, דכל מי שאינו עומד בדיבורו הרי הוא בכלל זה, וזה אינו דהא אמרינן התם דף מ"ט [ע"א] דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אבל מי שפרע אין בהם, ומכל מקום רבינו ושאר הפוסקים ז"ל העתיקו לשון המשנה והברייתא, והסמ"ע ז"ל סי' ר"ד כתב דגם הרא"ש מודה להם לפי האמת, תדע שכתב אח"ז אבל הרמב"ם וכו', משמע דכוותיה קאי עיי"ש.