מעשה רקח על הלכות מכירה ז:א

כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר וכו'. הוצרך לבאר כן משום דהוה סלקא דעתיה דלמוכר דוקא קאמר דקאי במי שפרע כיון שכבר קיבל הדמים, אבל לוקח אם חוזר בו אחר שנתן הדמים אינו ראוי כל כך לעונש כיון שנשארו דמיו תלויים עד שיחזירם לו המוכר, והכי מוכח בבבא מציעא דף ע"ד [ע"ב] דקאמר דאי לא תימא הכי מי שפרע בלוקח לר' שמעון לית ליה, והתניא מכל מקום כך הלכה אבל אמרו חכמים מי שפרע וכו', מאי מכל מקום לאו לא שנא לוקח לא שנא מוכר מקבל עליה מי שפרע אלא וכו', הרי דמי שפרע קאי בין ללוקח בין למוכר, והרב כסף משנה ז"ל ציין המשנה דפרק הזהב, ולא ידעתי מאי קמשמע לן דהרי הרב המגיד ז"ל הביאה ג"כ. ומה שכתב רבינו

לא עשה מעשה ישראל היינו מה שאיתא בגמרא ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך, ומה שכתב רבינו

ואפילו נתן הערבון פירוש שהקדים לו מקצת הדמים כדרך הסוחרים, דאילו נתן לו משכון אין כאן מי שפרע וכמו שכתב רבינו לקמן הל' ה'.