מעשה רקח על הלכות מכירה ו:א

הפירות אע"פ שאין קונין בהן. טעם הפירות שאין קונים בהם מפני שהם מרקיבין ואינן מתקיימין, ואנן בעינן דומיא דנעל שהוא בר קיימא, משא"כ לענין נקנין דאיתרבו מדכתיב לקיים כל דבר, אך המטבע מיעטוהו חז"ל משום דדעתיה דקונה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא, וגם אינן נקנין משום דצורתא שהם האותיות אין בהם ממש, וקיימא לן אותיות אינן נקנות אלא בכתיבה ומסירה, ודע דהמשנה למלך ז"ל אחר שהביא דברי המרדכי שהביא הבית יוסף סי' ר"ג, במקנה ע"י קנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות דקני מעות אגב אינך, ויש אומרים דלא קני מידי, וי"א דקני קרקעות ומטלטלין אבל לא מעות, נסתפק ז"ל אם הקנה קרקעות ומטלטלין במעות כאחד מי אמרינן כיון דמטלטלין לא קנה מתקנת חז"ל אף מעות לא קנה, או דלמא שאני הכא דדבר תורה מעות קונות וכו' עיי"ש, ולא ידעתי מאי איריא שנסתפק בהקנה ע"י מעות דאפילו בדרך מקח וממכר שקנה קרקעות ומטלטלין ונתן המעות איכא לאסתפוקי [לדעת] המרדכי עצמו, מי נימא דכשם דלא קנה מטלטלין גם קרקעות לא קנה, או דלמא מטלטלין לא קנה מתקנת חז"ל אבל קרקעות קנה, דאילו ע"י הקנאה בשופי יש לומר דכיון דאין מטבע נעשה חליפין לא קנה ולא מידי.