מעשה רקח על הלכות מכירה ו:ב

לשונות של זהב וכו' כשאר המטלטלין הן וכו'. הא דדימהו לשאר מטלטלין אינו אלא לענין שהם נקנין, אי נמי גם לענין שהם קונין זה את זה בהחלפה, אבל שיהיו הם קונין לדבר אחר לא, וזה מורה באצבע שכוונתו על אסימון המוזכר במשנה, וגם בפירושו שם כתב זה לשונו: וכמו כן חתיכות כסף שאינן מצויירות והם הנקראים אסימון וכו', וכן פירש רש"י אסימון שאין עליו צורה (פלדו"ן בלע"ז), זוזים עגולים ומוכנים לצור עליהם הצורה בחותם ע"כ, וכן פירש בגמרא א"ר יוחנן מאי אסימון פולסא, ופירש רש"י פולסא מחוסר צורה וקורין ליה פלדו"ן ע"כ, וכיון שכן אין צריך למה שכתב הרב המגיד ז"ל, דקל וחומר [הוא] ממעות שפסלתן מלכות שכתב רבינו לקמן הל' ה' וכו', דהא איכא למשמע דהך לשונות שכתב רבינו הם חתיכות סתם וזה לא יתכן דמאיזה טעם ישתנה דינן משאר מטלטלין, אלא ודאי שהם לשונות כסף עשויין כדמות המטבע שמחוסרין צורה דהיינו החותם והוא פלדו"ן שפירש רש"י ז"ל, ומכוון למה שכתב בפירוש המשנה, גם הרב לח"מ ז"ל השיג בזה על הרה"מ ז"ל עיין עליו.

ודע שהרב בית יוסף חו"מ סי' ר"ג כתב דרבינו לא הזכיר אסימון עיי"ש, ונראה דכוונתו שלא הזכירה להדיא, דאל"כ הרי בפ"ד דמעשר שני ה"ט כתב רבינו, ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו הוא הנקרא אסימון לא עשה כלום, והיא סברת רבי עקיבא דבעינן שיש בו צורה דוקא, הרי דקרי לאסימון בשם לשון, ומהך מתניתין הוא שהוציא רבינו דין זה דלענין קנין נקנה ואינו כשאר מטבעות, גם המנהג באלה ארצות המערב דהך אסימון [הוא] של כסף ושל נחשת אפילו חדשים הוא יוצא כשהוא מעורב במטבעות אחרים שיש בהם צורה, ולהכי הוצרכה המשנה ורבינו ז"ל להשמיענו שמצד אחד הוא כשאר, אך כפי זה קשה קצת על הרב ב"י ז"ל חו"מ סי' ר"ג שהעתיק לשון זה של רבינו בשו"ע, ולמה לא חלק על הטור שם שכתב דאסימון אין קונין זה את

זה, ואדרבא הביא לו סמוכות מדברי הרא"ש והר"ן וכו', ולפחות היה לו לכתוב דהרמב"ם חולק באסימון שהרי הוא עצמו פסק כהרמב"ם כאמור מטבעות שאין קונין בהם, ומצד אחד הוא כשאר מטלטלין שנקנין בקנין.