מעשה רקח על הלכות מכירה ד:א

לפיכך אין כליו של אדם קונה לו וכו'. בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב בשם הגאון ר' ישמעאל בן חכמון ז"ל, וזה לשונו: יש מי שטועה ואומר שגם ברשות הרבים קונה אם אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה אפילו בכליו של לוקח, ואין זה סברת רבינו שאינו קונה בכגון זה כי אם ברשות המוכר בלבד, שהרי הוא אומר אח"כ וכן אם קנה הכלי תחילה וכו', מכלל שאין קונה כליו של לוקח כשיאמר לו המוכר לך וקנה בכלי זה אלא ברשות המוכר, ובפירוש אמרו בגמרא, כליו של אדם קונין לו בכל מקום חוץ מברשות הרבים עכ"ל. ומסקנא דגמרא נמי התם, אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כליו של אדם קונין לו בכל מקום, לאתויי מאי, לאו לאתויי רשות מוכר, התם דאמר ליה זיל קנה ע"כ, וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' ר' סעיף ג' עיי"ש.

מפני שהנאת המוכר במכירת הכלי וכו'. מדקדוק זה הלשון הוליד הרב המגיד ז"ל, דדין זה הוציאו מההיא דהיה בעלה מוכר קלתות וכו', דאיתא בבבא בתרא דף פ"ה [ע"ב], ופירש רש"י ז"ל [צ"ל רשב"ם], לכן אינו מקפיד על מקומם וכו' ע"כ. ומהרשד"ם חו"מ סי' שמ"ב הביאו הכנסת הגדולה ז"ל, הוליד עוד, דאב לגבי הבן קנה הבן מטעם דאינו מקפיד על מקומו, דידוע דדעתו של אב קרובה אצל בנו, ונדון דידיה הוא בהפקעת פי שנים דהבן הבכור משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה עיי"ש.