מעשה רקח על הלכות מכירה ג:יז

שכל העומד ליבצר כבצור דמי וכו'. הוא לעיל פ"א הל' י"ז ועיין מה שכתבתי שם וזו הקדמה לדין הפשתן שכתב אח"ז, אך צריכים אנו לבאר עיקר הדין וחילוקיו, דבפרק הספינה דף פ"ז [ע"א] אמרו אמתניתין דאם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה, ופריך, משום דתלש כל שהוא קנה, א"ר ששת הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך יפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה, ופירש רשב"ם ז"ל, כלומר לך והחזיק בקרקע לקנות פשתן המחובר בה דקרקע נקנה בחזקה, וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו' ע"כ, מבואר מדבריו תרתי, חדא, דמשום חזקה נגעו בה, ועוד בצריך לקרקע קאמר מטעם דכל המחובר לקרקע, והתוספות ז"ל כתבו שם לך ויפה וכו', כלומר החזיק בקרקע ע"י יפוי דהוי כעין נעל וגדר וכו' ע"כ, הרי דגם הם משום חזקה נגעו בה, אך לא נתבאר בדבריהם אם בצריכים לקרקע קאמר או אין צריכים, ורבינו בפירוש המשנה שם כתב וז"ל: ועיקר ג"כ אצלנו כל העומד לבצור כבצור דמי, ולכן הפשתן המחובר לקרקע כשיבש במקומו וצריך לתלשו (כדינו) [דינו] כדין המטלטלים, וכבר פירש התלמוד מה שכתוב בכאן ותלש ממנו כל שהוא קנה וזהו כשיאמר לו זכה לי הקרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה, ולפיכך זה שקנאו הוא בדרך שכירות לפי ששכרו לעבודת זה המקום בדבר ידוע וכשעבד כמו שפסק עמו קנה שכירותו וקנה אותו הדבר הידוע וכו' ע"כ, הרי שהוא מפרש דהפשתן הזה אינו צריך לקרקע כלל וקנייתו אגב הקרקע בשכירותו, ומטעם זה ביאר ז"ל דבאין צריך לקרקע קאמר, דאי בצריך הו"ל כקרקע ואין קרקע נקנה אגב קרקע, אך עדיין לא נתבאר מדבריו מאיזה טעם קנה הקרקע כדי שיקנה אגבו הפשתן, דאם מצד השכירות היכן מצינו שהשכירות קונה הקרקע הרי אין שם לא כסף ולא שטר ולא חזקה, ומההיא דרבן גמליאל שאמר ומקומו מושכר לו אין ראיה, דהתם קמסיים בה ונתקבלו זה מזה שכר, דקיבל רבי גמליאל מר' יהושע שכר המקום, ובסוף פרק הספינה פירש הרא"ש ז"ל, אבל בדיבור בעלמא לא היה יכול להקנות לו המקום כדי לזכות במה שנתן לו רבי גמליאל ע"כ, אבל הכא לא הוזכר שום שכר כלל, ובהדיא תניא בבבא מציעא דף צ"ט [ע"ב] כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, ופירש רש"י ז"ל, השכיר לו ביתו משנתן לו הכסף או שכתבו לו הבעלים ביתי מושכר לך ומסר לו השטר או שהחזיק בה השוכר אין אחד מהם יכול לחזור בו ע"כ.

לכך נראה דזה שהוצרך רבינו לדרך השכירות הוא מפני שהמשנה לא בדרך מתנה מיירי אלא בדרך מקח וממכר, כדתנן התם המוכר לחבירו וכו', הלוקח פשתן וכו', ורצתה להשמיענו דרך רבותא דאף בלא נתינת המעות קנה הפשתן לגמרי, והיכי דמי כגון שאמר ליה לך יפה וכו', כלומר ששכרו ליפות לו הקרקע בתלישת קצת מהפשתן ובאותה תלישה הוא מחזיק בקרקע ואגבו קונה המטלטלין דהיינו הפשתן שאינו צריך עוד לקרקע, נמצא לפי"ז דגם רבינו ס"ל דע"י חזקה דהיינו תלישת הפשתן קונה הקרקע ומה שעליו, ואתי שפיר מה שכתב הרב המגיד ז"ל לעיל פ"א הל' י"ז, שדין החזקה נתברר פרק המוכר את הספינה על מתניתין דהלוקח פשתן וכו', ויתבאר בפרק ג' ע"כ, והרב כסף משנה ז"ל תמה עליו שזה ע"פ פירוש רשב"ם אבל רבינו כתבו בשאינו צריך לקרקע, וכתב הרב המגיד שקנה הקרקע בשכר היפוי וכו', וא"כ אין דין הפשתן ענין לחזקה כלל ע"כ, וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' קצ"ג עיי"ש. ואחרי התאבקי בעפרות זהב לו נראה לענ"ד דגם כוונת הרה"מ כאן היא על דרך שכתבתי דדרך מקח וממכר הוא ואיך יקנה הקרקע אם לא בכסף או בשטר או חזקה, והרי בכאן אין שם לא כסף ולא שטר, גם הדרישה ז"ל שם האריך ופלפל בדברי הרה"מ ז"ל והעלה, דמה שכתב ודין החזקה וכו' היינו בדבר שאין צריך לקרקע שאין מועיל בו חזקה עיי"ש, וכן כתב הרב לח"מ ז"ל בפשיטות, וכבר העיד על עצמו הדרישה ז"ל שאין לשון הרב המגיד מורה זה עיין עליו, ולענ"ד מה שכתבתי נראה יותר והמעיין יבחר, ודע דהרב כסף משנה ז"ל הביא משם הנמוקי יוסף ז"ל, דיש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה וכו', וסיים וכך מטין דברי רבינו, נראה שהם דברי הכ"מ ז"ל כאן על דברי רבינו, ואחרי המחילה הראויה לא מצאתי שום נטייה ולא גילוי מה בדברי רבינו כאן כלל.