מעשה רקח על הלכות מכירה ג:ז

ואין אחד מהן יכול לחזור בו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דדין זה הוא בשכר מקום המשתמר לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא וכו', וקרוב לזה נתבאר פרק י"ז מהלכות גזילה ואבידה ע"כ. לשון וקרוב לזה הוא תמוה, דשם הל' ח' כתב רבינו להדיא, דחצירו של אדם קונה לו המציאה שלא מדעתו, בתנאי שתהא חצר המשתמרת או שהוא עומד בצדו, שהוא הדין שכתב הרב המגיד כאן בביאור דברי רבינו, אם לא שנאמר דכוונתו כלפי השוכר דאין המציאות שלו דומה למציאה, אף שזה דוחק שהרי בפ"ק דמציעא דף י"א [ע"א], איתיביה רבי אבא לעולא מההיא דרבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכו', הרי דשניהם שוין מציאה ושכירות מקום, [וידוע] דהרב כסף משנה ז"ל, הקשה על הרב המגיד דכיון דאיכא תרי לישני התם, ובמציאה כו"ע מודו דבעינן חצר המשתמרת או עומד בצדן, לא הו"ל להרב המגיד ז"ל להוכיח ממציאה דכו"ע מודים בה, אלא היה לו להוכיח מדין זכיה ומתנה דפסק רבינו כלישנא קמא דאין לחלק ע"כ, ואפשר דהרה"מ ז"ל לא כתב כן אלא ע"פ דברי הגמרא שהזכיר תחילה, דדימו שכירות מקום למציאה כאמור, גם שם בזכיה ומתנה ציין מה שכתב רבינו בדין המציאה עיי"ש.