מעשה רקח על הלכות מכירה ג:ו

לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו'. לשון לפיכך האמור כאן הוא מגומגם, שהרי אינו מכוון אל הקודם, ונראה דאעיקר הדין קאי שכתב לעיל,

ולמה תיקנו חכמים דבר זה במטלטלין וכו', אם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר וכו', כלומר אם היו חז"ל מעמידין את המטלטלין ברשות הלוקח יתמהמה המוכר, והשתא קאמר לפיכך היכא דאין שייך העמדה ברשותו אלא שהוא ברשותו ממש אין שייך גזירה, והנה בגמרא אמרו כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר, טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה, הכא ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס איהו טורח ומייתי לה ע"כ, וידוע דרש"י ז"ל פירש, דלא משום שתקנה לו חצירו דחצירו של מוכר הוא כל ימי השכירות, אלא משום דלא איצטריך תקנתא דרבנן הכא עיי"ש, ויש לדקדק בדברי רבינו, שבגמרא אמרו כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת, ורבינו העתיק אם היה ביתו של לוקח וכו', דמשמע דבאותו בית שהשכיר למוכר דר בו הלוקח ג"כ, כגון שיש באותו חצר שני חדרים, או עלייה ע"ג החדר, והשכיר ללוקח חדר אחד או עלייה, והלוקח דר באותו בית דהיינו באותו חצר, ופירוש זה הביאו בספר אסיפת זקנים בשם הריטב"א ז"ל, וזה לשונו: כגון שהיתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר, פירוש, והפירות בעלייה ההיא, והלוקח שהוא המשכיר דר שם בחצר, והיינו דנקט עלייתו של לוקח, לומר שהלוקח דר בבית ופירות של מוכר בעלייה של בעל הבית וכו', ע"כ, ואם נאמר פירוש זה בדברי רבינו אתי שפיר טפי מה שסיים ז"ל, שהרי המקח ברשות הלוקח, כלומר בחצירו שהוא דר בו, ואיך יתכן שיראה הדליקה באה ולא יציל, לכך לא תיקנו חז"ל במציאות זו, ובזה יתיישבו דבריו ז"ל ויתורץ הצ"ע של הרב המגיד ז"ל, ועיין להרב לחם משנה והדרישה ופרישה ז"ל, וכבר ידוע מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל בהבנת דברי רבינו להצ"ע של הרב המגיד ז"ל.