מעשה רקח על הלכות מכירה ג:ה

וכגון שנפלה דליקה ונשרף וכו'. המדקדק בלשון רבינו יראה, שהוא מפרש מה שאיתא בגמרא שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, דלאו דוקא בעליה של מוכר קאמר, דהא לא קאמר בעלייתו, אלא לאפוקי שאינן עדיין בבית הלוקח וברשותו, שהרי דקדק רבינו לכתוב

כגון שנפלה דליקה ונשרף או באו ליסטים ונטלוה, ולא ביאר באיזה מקום היתה, דדי לן שאינה ברשות הלוקח, וזהו שסיים

אם יהיה ברשות הלוקח וכו', כלומר אם היינו חושבים שבנתינת המעות קנאה הלוקח והרי היא ברשותו בכל מקום שהיא וכו', וכן דקדק רבינו בדין הבא שכתב

נמצאת אומר וכו', שנזהר בדבריו שלא להזכיר באיזה מקום שהיא, ומעתה מה שכתב הרב המגיד ז"ל, זה מתבאר ממה שאמרנו שעדיין המקח ברשות המוכר וכו' ע"כ, נראה דאין כוונתו שהוא בבית המוכר, ממה שכתבתי שהרי זה לא נתבאר בדבריו לעיל, ולא בדברי רבינו כאמור, אלא כוונתו שהיא ברשותו בכל מקום שהיא, לאפוקי שאינה ברשות הלוקח, אכן מדקדוק הלשון שכתב אח"ז,

לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר וכו', אם איתא דלא בעינן שיהא החפץ בבית המוכר דווקא, הוה ליה לכתוב לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ מושכר, ולשתוק מתיבת "המוכר" כי היכי דלישתמע דלא בעינן בית המוכר דוקא, הן אמת דאפשר לומר דלישנא דגמרא נקט, וגמרא גופה אגב דנקט תחילה מוכר נקטיה בסיפא, כדאיתא בהזהב דף מ"ט [ע"ב], אך מצד אחר נראה דאין לחלק בדבר, שהרי אפילו אם נשרפו או נאבדו באונס כגון ע"י ליסטים וכיוצא ואפילו שלא היה כח ביד המוכר להציל ולא נתרשל בדבר, אפ"ה העמידום ברשות מוכר, וכיון שכן דין הוא דלאו בבית המוכר דוקא אמרו, וכן יש להוכיח מדברי הרב בית יוסף ז"ל סי' קצ"ח, שחלק על בעל העיטור ז"ל, שחילק בין היכא דשכיחא דליקה ללא שכיח, וכתב ז"ל דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין עיי"ש, אמנם הטור ז"ל שם העתיק כגון שתפול הדליקה בבית המוכר, והרב בית יוסף ז"ל לא דייק בדבריו כלום, אך בשו"ע שם העתיק כדברי רבינו עיי"ש, וקרוב לשמוע דלאו דוקא בבית המוכר קאמר אלא כלפי דרך העולם קאמר שדרך הסחורה היא בבית בעליה, ולכוונה זו נעשית עיקר התקנה, אך לפי האמת העיקר כדברי הרב ב"י ז"ל שלא נתנו דבריהם לשיעורין, שוב מצאתי להכנסת הגדולה שם בהגהת הב"י אות ט', שהביא מעשה באחד שקנה סחורה שהיא בעיר אחרת ואחר שנתן כל המעות רצה לחזור בו, והביא מחלוקת האחרונים ז"ל בזה, ונראה פשוט מדבריו שהבין דברי רבינו דלא פלוג ז"ל בין אם הסחורה בבית המוכר או זולתו, דבכל גווני אמרו דאין מעות קונות, ושם הביא דאין זה גזירה לגזירה דכולא חדא גזירה היא, והכריח כן מדברי הרב ב"י והפוסקים ז"ל, ועוד נאריך בדין הבא בע"ה.