מעשה רקח על הלכות מכירה כט:ו

קטן עד ו' שנים אין הקנייתו לאחרים כלום וכו'. כתב הרה"מ ז"ל, זה פשוט שעדיין לא הגיע לעונת הפעוטות, ואמרו בגמרא אמר רבא שלש מדות בקטן, צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים, וזוכה לעצמו מדבריהם וכו', ע"כ. ביאור דבריו דרבינו כתב כאן דעד שש שנים אין הקנאתו לאחרים כלום, כלומר דלעצמו אפילו פחות מבן שש זוכה, וכגון דיש לו הבחנה דהיינו צרור וזורקו אגוז ונוטלו, ודין זה פסק רבינו פרק ד' דזכיה ומתנה הל' ז' עיי"ש, ומפרש לה הרה"מ ז"ל דהך זכיה דלעצמו אינה אלא מדבריהם כיון שעדיין לא הגיע לעונת הפעוטות. ובספר לחם יהודה ז"ל כתב וז"ל: דממה נפשך קשה אי איירי במתנה הא לדעת רבינו זוכה לעצמו מדאורייתא, ואי במקח וממכר הא כל זמן שלא הגיע לעונת הפעוטות אינו זוכה כלל אפילו מדרבנן, כדמוכח מהסוגיא דפרק הניזקין וכדמוכח לשון רבינו, ועוד דבהדיא מפרשה רבינו בפ"ד מהלכות זכיה לענין מתנה וכו', ע"כ. מה שכתב דלדעת רבינו במתנה זוכה לעצמו מדאורייתא וכלומר דתקשה להרה"מ דכתב שהיא מדבריהם, לא ידעתי בירור זה היכן מצאו בדברי רבינו, דאם משום דבהלכות זכיה לא ביאר כמו שביאר בדיני מכירה כאן, הא לא מכרעא כלל כדי להקשות על הרה"מ, חדא דאי הוה ס"ל לרבינו דהוי דאורייתא היה לו לבארו בהלכות זכיה, וטפי יש לומר דלא חש לבארו מפני שסמך למה שכתב כאן, דבין לעצמו בין לאחרים בעונת הפעוטות בין במכר בין במתנה אינו אלא מדבריהם. מעתה בשופי נוכל לומר דכל שכן בפחות מבן שש שביאר בהלכות זכיה שאין זכייתו אלא מדבריהם, גם למה שהקשה הרב ז"ל שם לדברי הרה"מ בריש פרקין להיש אומרים שהביא ז"ל הוא פשוט, עיין מה שכתבתי שם, ולפי זה ההיא דפרק ח' דלולב בהגיע לעונת הפעוטות היא, דבבציר מהני זכייתו אינה אלא מדבריהם כשיש לו הבחנה.

ומשש שנים וכו'. כתב הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' רל"ה בהגהת הטור אות ל"ט, וזה לשונו: לכו"ע אם מכר או נתן מטלטלין כשהיה מבן עשר ומעלה וגדל ולא מיחה ממכרו ממכר ומתנתו מתנה מהרימ"ט ח"ב סי' נ', ע"כ. ואין בידי זה הספר לראות הדברים על בוריין, דנראה דבאינו יודע בטיב משא ומתן קאמר, ולדעת רבינו מנא ליה פשיטות זה.

עד שיגדיל וכו'. משמע דעד שיהיה בן י"ג ויום אחד קאמר, דבעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן, וקשה קצת דבתוספתא שהובאה בגיטין דף נ"ט [ע"א] לא הזכירו אלא עשר, ומכח זה פסק הרא"ש והרמ"ה הביאם הטור חו"מ סי' רל"ה, דמעשר ואילך סתמיה חריף עד שיתברר שאינו חריף, אי נמי כל שאינו שוטה עיי"ש. וכן הקשה מהריט"ץ ז"ל ולא תירץ כלום, ולענ"ד הדבר מבואר דרבינו מפרשה לעד אימת נקרא פעוטות דקתני במתניתין, וקאמר דעד עשר דמשם ואילך הו"ל קטן עד שיגדיל, ומשום דמעשר ואילך מסתמא יודע קצת בטיב משא ומתן דלכך לא נקרא בשם זה של פעוטות אלא עד עשר לכך לא חשו לבאר, אבל לעולם דעד שיגדיל בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן, אי נמי יש לומר דכוונתן על התחלת זמן הפעוטות ולעולם עד שיגדיל וזמן הגדלות לזכר ולנקבה, ופרטי דינן ביארם רבינו בפרק זה לקמן.