מעשה רקח על הלכות מכירה כט:ה

כגון אלו הנכפין וכו'. ראיתי להרב כנסת הגדולה חו"מ סי רל"ה בהגהת הבית יוסף אות מ"ו וז"ל: הנכפה בעת בריאותו כשר לכל וקיים כל מעשיו, ובשעת כפייתו אינו כלום כן כתב גאון רבינו ירוחם ז"ל בנתיב ט"ו ע"כ. ולא ידעתי מאי איריא מהגאון ז"ל הלא רבינו בדין זה והרב בית יוסף שם בשו"ע הזכירו דין זה להדיא, וצריך לומר דכוונתו עם מה שהביא רבינו ירוחם ז"ל, "וכשר לכל", כלומר דלא מיבעיא לענין מקח וממכר אלא גם לענין איסור והיתר הוא כשר כשאר כל אדם.

שמא בסוף שטותו וכו' עשה מה שעשה. פירוש בסוף שטותו נראה שהוא שפוי ועדיין אינו, וכן בתחילת שטותו, ונתבאר עוד בדברי רבינו פ"ט דהלכות עדות הל' ט', שיש נכפין שגם בעת בריאותם דעתם מיטרפת עליהם עיי"ש, והסמ"ע ז"ל מפני שדקדק בדברי הטור כתב מה שכתב על דברי רבינו, ולא ראה מה שכתב בהלכות עדות. אך קשה קצת למה שכתב רבינו פ"ב דגירושין הל' י"ד, דמי שרוח רעה מבעתת אותו ואמר כתבו גט אין כותבים, דמשמע דבתחילתו או בסופו כותבים, והיה לו לבאר דאף דבתחילתו או בסופו שנראה שהוא בריא [אין] כותבין כמו שכתב כאן, אם לא שנאמר דסמך וכו', ועיין מה שכתבתי לקמן הל' י"ח.