מעשה רקח על הלכות מכירה כט:ז

בד"א בקטן שאין לו אפוטרופוס וכו'. בשו"ת מהר"ם אלשי"ך ז"ל סי' ק"א, נשאל על קטן שנתן מתנה כשהיה שכיב מרע ויש לו אפוטרופוס, ותחילה כתב דאף דרבינו פסק דביש לו אפוטרופוס אין במעשיו כלום אלא מדעת האפוטרופוס, מכל מקום רבו החולקים על רבינו בזה כמו שכתב הטור חו"מ סי' רל"ה, ותו דעד כאן לא כתב רבינו דאין במעשיו כלום אלא בבריא אבל בשכיב מרע דהמתנה אינה חלה אלא לאחר מיתה, אפשר דאף רבינו יודה בה דהא בעת חלות המתנה אין שם אפוטרופוס, עיי"ש. אמנם מדברי מהריט"ץ ז"ל בתשובה סי' ח' נראה דחולק על זה ונמשך אחר דעת רבינו והרב בית יוסף בשו"ע שפסק כמותו, אך לא הזכיר שם תשובה זו של הרב אלשיך, ואילו ראה דבריו אפשר שלא היה מחליט הדין כן, ולענ"ד נראה שיש לצדד בדבר מתרי טעמי, חדא, דדין זה שכתב רבינו במה דברים אמורים וכו', אדלעיל קאי דאיירי בין במתנת בריא בין מתנת שכיב מרע, ותו דחלות המתנה וירושת היורשים חלים כאחד בעת מיתת הקטן וירושת היורשים היא ודאית ומדאורייתא, משא"כ המתנה דאינה אלא מדבריהם וכשיש לו אפוטרופוס תקנו ז"ל שאין במתנתו ממש, ולומר שיש לה חלות לאחר מיתה מכח שבאותה העת אין שם אפוטרופוס אין הדבר ברור ודאי כל כך כמו ירושת היורשים, ומלבד כל זה נראה שהם יותר מוחזקין ממקבל המתנה.