מעשה רקח על הלכות מכירה כד:ו

הגדילו שני אילנות והוציאו וכו'. לישנא דמתניתין, הגדילו לא ישפה, והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע, ובגמ' הסכימו דבין עולה מן הגזע בין עולה מן השרשים יקוץ, אבל מה שגדלו הענפים דהיינו שנתפשטו להלן לא יקוץ בעל הקרקע אע"פ שהצל רע לבית השלחין, דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות שהרי שעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחו כמו שכתב רשב"ם ז"ל, ורבינו שכתב לשון הגדילו וכו', משמע דהיינו הגדילו דמתניתין דהיינו התפשטות הענפים, ודומיא דהגדילו דקתני מתניתין גבי קונה ג' אילנות, והעתיקו רבינו לעיל ויהיב טעמא כדי שלא ימעט הדרך וכו'. אך אי אפשר לנו לפרש כן, שהרי בשני אילנות קתני במתניתין לא ישפה, וכאן כתב רבינו יקוץ, ומשמע נמי דכוונתו על הענפים חדשים שעלו מן הגזע מהטעם שכתב שמא יצמחו וכו', וכן נמי נראה ממה שכתב לקמיה כל העצים שקוצץ וכו', שהם דברי הגמרא וכיון שכן קשה תרתי, חדא, דהשמיט דין התפשטות הענפים השנוי במשנה להדיא דלא יקוץ, ועוד דנקט לשון הגדילו, והכי הו"ל למימר העולה מן הגזע וכו', כלישנא דמתניתין.

ותמהני מהמפרשים ז"ל שאין גם אחד שנתעורר בדבר זה כלל, וגם הרב בית יוסף חו"מ סי' רט"ז העתיק דברי רבינו עיין עליו. עד שהאיר ה' את עיני ומצאתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב וז"ל: לא ישפה לא יכרית, רצה לומר אין ראוי ללוקח שיכרית הענף הצומח, ואין הלכה שנחוש שימשוך שרשו בקרקע ויעלה אילן שלישי ויאמר לו שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע ולפיכך חייב הלוקח שישפהם וכו' ע"כ, הראה לדעת דרבינו מפרש לפי המסקנא דיקוץ אכולהו קאי גם אהגדילו הענפים דקתני במתניתין, והכי מוכח מדנקיט תלמודא הגדילו הענפים וכו', והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים, דמן הדין הו"ל למנקט העולה מן הגזע וכו', ולמה נקט הגדילו הענפים, אלא ודאי לאורויי לן דכיון דמסיק שיש לחוש למסקא ארעא שרטון, מעתה גם בהגדילו הענפים יש לחוש שיתפשטו הרבה עד שיושקעו בארץ ויעלה בהם שרטון ויטעון הלוקח שג' אילנות מכר לו, ובזה הנה מקום לדברי הרב כסף משנה ז"ל שכתב בד"ה כל מי שקונה אילנות וכו', יקוץ פירוש כשנתפשטו הענפים חוץ למלא אורה וסלו וכו', דקשה דמנא ליה הך מלתא, אי משום מה שכתב רבינו כדי שלא ימעט הדרך הרי גם בנתפשטו תוך שיעור מלא אורה וסלו הם ממעטים הדרך, דהא עכ"פ צריך לתת שיעור זה כמו שכתב רבינו בראש פירקין, אלא ודאי מכיון דרבינו סבירא ליה דאף בהגדילו הענפים יש לחוש למסקא ארעא שרטון, מוכרח דהגדילו דקתני מתניתין היינו שיעור גדול שהוא חוץ למלא אורה וסלו.

ובזה תתורץ ג"כ קושית המשנה למלך ז"ל שהקשה על הרב כ"מ ז"ל, דכיון דאיפליגו הרמב"ן והרשב"א ז"ל, אם המוכר נאמן או הלוקח כמו שכתב הרב המגיד ז"ל, ואינו מוכרח דרבינו סובר כהרמב"ן, איך החליט הרב ז"ל כאילו שניהם בשיטה אחת וצ"ע, ע"כ. ואף שדברי המל"מ ז"ל מגומגמים כמו שיראה המעיין, וקושייתו דרך חריפות מ"מ אין להניחו בצ"ע, דודאי דעת רבינו כך היא דבעינן שיתפשטו חוץ למלא אורה וסלו מכח ההכרח שכתבנו, ושבח לקל יתברך בדבר זה.