מעשה רקח על הלכות מכירה כד:ח

המוכר קרקע וכו' הרי יש לו חצי הקרקע וכו'. הרב המגיד ז"ל נתקשה בדברי רבינו, מפני שהבין דחצי הקרקע שכתב ז"ל חצי דוקא קאמר, ובאמת שכן נמצא נראה שהבין הטור ז"ל חו"מ סי' רט"ז שהרי כתב וז"ל: מכר הקרקע ושייר לעצמו האילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם, והרמב"ם כתב, יש לו חצי הקרקע הצריך להם ולא נהירא עכ"ל. ואם הבין בדברי רבינו דחצי הקרקע לאו דוקא, אלא דהכוונה מה שצריך לאילנות איך חלק עליו וכתב ולא נהירא, הרי זו היא סברתו עצמה, ונראה דגירסת הטור בדברי רבינו כגירסתינו יש לו חצי הקרקע כולה, ותיבת כולה מפרש לה דהכוונה מה שצריך לאילנות, אך אנן בדידן שמצינו לרבינו פרק י"ב דטוען ונטען הל' י"ז שהעתיק דין זה גבי חזקה דשלש שנים ופסק ז"ל, דזה שהחזיק באילנות ואכלן שלש שנים יש לו האילנות וקרקע הצריכים לו, והוא אורה וסלו חוצה לכל אילן ואילן, וזה שהחזיק בקרקע יש לו שאר הקרקע ע"כ, וכתב שם הרה"מ ז"ל דנפקא ליה מהך סוגיא עצמה, וסבירא ליה דמשמעת לשני עניינים האחד למוכר ולוקח, והאחד בחזקת ג' שנים, וכן כתבו התוספות וכו' ע"כ. ועדות זו של הרה"מ ז"ל תכריח שכוונת רבינו כאן אינה לחצי קרקע דוקא, אלא להצריך לאילנות ומפני שלפעמים יחסיר או יותיר לפי שיעור האילנות לכך הוסיף תיבת כולה, כלומר שכל הקרקע משועבד לזה החצי שהוא צורך יניקת האילנות הן חסר הן יתר, ומוטב לסבול דוחק הלשון קצת מדוחק הענין, כיון שמצינו לרבינו שביאר כוונתו במקום [אחר], וקרוב לזה זכיתי ומצאתי להרב ב"ח והדרישה ופרישה ז"ל שם.