מעשה רקח על הלכות מכירה כד:ה

כל מי שקונה ג' אילנות ויש לו קרקע וכו'. לשון המשנה בבבא בתרא דף פ"א [ע"א], הגדילו ישפה, ופירש רשב"ם ישפה, המוכר דכיון דאין נטועים בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו, אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו ע"כ. שמעינן מדבריו תרתי, חדא, דעל המוכר לקוץ, ועוד דמדכתב אינו מניחן ליכנס בשלו משמע דאין רשות לקוץ עד שיצאו מחוץ למקום מלא האורה וסלו, דמשם ואילך הוא קרקע של מוכר, ופשט לשון רבינו נראה דפליג אפירוש רשב"ם, דמדכתב יקוץ סתם משמע דאלוקח דעליה קאי קאמר, וכן משמע ממה שכתב כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה, דמשמע דעד השתא לא איירי בבעל השדה, ודברי הרמב"ן שהביא הרב המגיד ז"ל נוטין לפירוש רשב"ם ז"ל, שהרי כתב, ואינו יכול לומר כיון שאמרו יקוץ על המוכר להביא ראיה שאם הגדילו היה קוצץ דדילמא לאו אדעתיה עכ"ל, אך בההיא דמשמע מדברי רשב"ם ז"ל דאין לו רשות לקוץ עד שיצאו הענפים ויכנסו ברשות המוכר, אין הוכחה בדברי רבינו אלא ממה שכתב כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה משמע כפירוש רשב"ם ז"ל, וכן דקדק הרב כסף משנה ז"ל. וכבר ראיתי להסמ"ע ז"ל חו"מ סי' רט"ז ס"ק כ"ו לא ערבו לו דבריו מכח סברת רבינו יונה שהביא הטור ז"ל שם, שכתב ואפילו לא הגדילו אלא בתוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן עיי"ש, והאמת נראה שהדבר שקול כדעת רבינו, ולקמן בעז"ה יתבאר שדברי הרב כ"מ מוצדקים ישרים וכנים.