מעשה רקח על הלכות מכירה כד:יז

המוכר קברו או דרך קברו וכו'. לשון הברייתא בבבא בתרא דף ק' [ע"ב], המוכר קברו דרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו, באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה ע"כ. פשט הברייתא שמכר הכל בבת אחת, אמנם רבינו כתב או בכל חלוקא וחלוקא, דמשמע שמכר זה או זה ולא ידענא מנא ליה, ולמה לא העתיק כלשון הברייתא. והרב בית יוסף חו"מ בשו"ע סי' רי"ז וביו"ד סי' שס"ו העתיק כדברי הברייתא, ואפשר דרבינו פירש הברייתא כן מכח ההיא דבכורות סוף פרק יש בכור, דאוקי מתניתין דהיורש את אשתו כגון שהורישתו אשתו בית קברות, משום פגם משפחה גמור רבנן לישקול דמי וליהדר וכדתניא המוכר קברו ודרך קברו וכו', והתם בית קברו לחוד קאמר, ומדמייתי עלה מהך ברייתא שמע מינה דאו או קאמר, אכן תקשה בין לפירוש רבינו בין לדברי הרב ב"י ז"ל, לדברי רבינו שכתב דאו או קאמר היכי מסיים בה דנותנין הקבר שקברו בו ללוקח, ולאינך לא הזכיר איך יעשו, והו"ל לכתוב סתמא דנותנין הדמים ללוקח, וגם לדברי הרב ב"י תפול קושיא זו שבחו"מ כתב דנותנין דמי הקבר ללוקח, אמנם ביו"ד כתב ומחזירין את דמיו, וצריך לומר דודאי מדהזכירו כל הנך משמעותם דבעל כרחו של לוקח קאמר שכך היא תקנת חז"ל, אלא דבמקום הקבר הוצרכו להשמיענו דבני משפחה נותנין את דמיו מפני שבטלה המכירה לגמרי שהרי נקבר בו המת, משא"כ באינך דלפי שעה ישתמשו בהם ואח"כ יחזרו ללוקח ואין צריך (לבעל) [לבטל המכירה] מפני צורך שעה, אלא שישאיל להם הלוקח אותו מקום בעל כרחו.