מעשה רקח על הלכות מכירה כב:טו

או אתננו לצדקה וכו'. הראב"ד ז"ל הודה לדברי רבינו באם חייב עצמו כגון שאמר אתן לעניים כך וכך אבל אם אמר ינתן וכו', לא קנו העניים ע"כ. נראה שהיה גורס בדברי רבינו ינתן לצדקה במקום אתננו שכתוב בנוסחתינו, או שלמד זה הראב"ד ז"ל ממה [שדימה] רבינו הקדש לעניים דלא אמר אתן אלא אמר לעניים סתם דמשמע ינתן אף שזה דוחק, ואיך שיהיה הרב המגיד ז"ל כתב על דברי הראב"ד דדבר שלא בא לעולם אינו מוקדש כלל לכו"ע, וכן דעת רבינו פרק ו' דערכין, אלא שכתב שם שאע"פ שאינו מוקדש חייב לקיים דבריו מדין נדר וכו' ע"כ, ושם הל' ל"א כתב כן רבינו באומר הרי עלי, אבל באומר קדש סתמא כתב שם הל' כ"ו, דהאומר מה שתעלה מצודתי מן הים קדש או חרם לא אמר כלום ע"כ, ומדכתב לשון לא אמר כלום משמע דאפילו משום נדר אינו חייב כלום, ולפי דברי הראב"ד ז"ל רבינו פליג מדידיה אדידיה, הן אמת דמדכתב רבינו בדין השכיב מרע לשון לעניים לחוד דקנו העניים, משמע דאף בלא לשון נדר קנו, וזה נראה היפך מה שכתב שם בהל' כ"ו דקדש סתם לא אמר כלום, אם לא שנאמר דלעניים דקאמר הוי לשון כעין נדר, או שרבינו קיצר במובן וכוונתו שאמר אתן לעניים, משא"כ באומר קדש סתמא דאין במשמעות לשון זה שום נדר כיון דלא בא לעולם לא קנה כלל, וזו דעת הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' רי"ב בהגהת הטור אות ל"ג אך בההיא דשכיב מרע כתב ז"ל דאיירי שאמר ינתן לעניים, דכל כך הוי ינתן בשכיב מרע כמו אתן בבריא עיי"ש, ולענ"ד דרבינו הזכיר הדין בשכיב מרע וכל שכן בבריא כמו שאכתוב לקמן בעז"ה. ועיין בספר המצוות עשין צ"ד.

שוב ראיתי למהר"ם אלשיך ז"ל סי' ק"ג שתירץ לסתירת רבינו ממה שכתב בהלכות ערכין הל' כ"ו למה שכתב בפרקין, דכוונתו מה שכתב שם דלא אמר כלום היינו לענין שיתקדש הקרקע, אבל לעולם שהוא חייב לקיים מה שהוציא בשפתיו עיי"ש, שלדבריו קשה לשון לא אמר כלום, דהוי ליה למימר אינן קדש, דלשון לא אמר כלום משמעותו כאילו לא אמר שום דבר, וקצת יש לתמוה על הרב כנסת הגדולה שם אות ל"ד שהביא משם מהרש"ח ז"ל, דלדעת רבינו דוקא אם אמר יהיה קדש בלשון עתיד אז הוי נדר, אבל אם אמר הרי הוא קדש הרי הוא לעניים מודה ז"ל שאינו כלום עיי"ש, דלמה לא הזכיר שזה היפך הרב אלשי"ך ז"ל שהביא שם אות ל"ז, וגם חילוק זה של מהרש"ח ז"ל לא זכיתי להבינו דהן אמת דלעתיד הוי נדר כדאשכחן גבי יעקב אבינו שאמר עשר אעשרנו לך דהוי לעתיד, אבל מכל מקום גם לשון הרי הוא קדש הוי נדר גמור ולמה יגרע, ואין בידי הספר לראות הדברים על בוריין.