מעשה רקח על הלכות מכירה כב:יד

לפיכך המקנה לחבירו וכו'. בבבא בתרא דף קמ"ז [ע"ב] אמר רב נחמן, שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום, עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו, ופירש רשב"ם ז"ל, שהדירה אין בה ממש להקנותה, ופירות דקל נמי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו', ע"כ. ורבינו מפרש לשתיהם משום דבר שאין בו ממש, וכן כתב להדיא בפרק י' דהלכות זכיה ומתנה שהדירה והאכילה וכיוצא בהם הרי הם כדיבור וכשינה שאין נקנין וכו', ע"כ. וקצת יש לתמוה על מהר"ש הלוי שהביא הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ רי"ב בהגהת הב"י אות ב', שכתב דלכו"ע אכילה הוי דבר שאין בו ממש, דהא להרשב"ם ז"ל שהזכרנו ע"כ אכילה הוי דבר שיש בו ממש, דאל"כ למה פירשה בדבר שלא בא לעולם, ונדחק בדברי רב נחמן דנקט שתיהם בשוה ופירשם ז"ל חדא לדבר שאין בו ממש וחדא לענין דבר שלא בא לעולם, ומהרשד"ם ז"ל בחו"מ סי' שכ"ג דקדק בדברי רבינו דלמה לא עירב אכילת פירות ודירת הבית עם הנך דלעיל, ולא עוד אלא דתני לפיכך וכו', דנראה כאילו לא הוזכרו אכילת פירות ודירת הבית בהדיא בגמרא והלא מימרא דרב נחמן מבוארת בגמרא וכו' עכ"ל, ואחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו ז"ל, כוונת רבינו מבוארת מתוך לשונו שנתכוון לעשות הקדמה לדין והביא דרך משל ריח התפוח או טעם הדבש או עין הבדולח שברור וידוע שאין ממש בדברים אלו בעולם, ושוב כתב לפיכך שהוא הדין שהוזכר בגמרא, ולזה נתכוון בתיבת לפיכך כלומר כשם שאין ממש באלו, כך אלו אין בהם, ודלא כסברת רשד"ם ז"ל כמו שכתבנו.