מעשה רקח על הלכות מכירה כב:טז

והואיל והדבר כן אם צוה אדם כשהוא שכ"מ וכו'. הרב כסף משנה וכן בבית יוסף חו"מ סי' רי"ב הקשה, דאיך יזכו העניים הרי היורשים לא נדרו, ומורישם ג"כ הרי אינו בעולם, ותירץ דכיון ששמעו ושתקו הוי ליה כאילו קבלו על מנת ליתן ע"כ. ואחרי המחילה הראויה תירוץ דחוק הוא, והמפרשים ז"ל כתבו דטעמא הוי משום מצוה לקיים דברי המת, ולענ"ד נראה עוד משום דקיימא לן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו, אי נמי בשעה שהוציא השכיב מרע מפיו דבר זה הוי ליה כאילו כבר נמסר ביד העניים, ולפ"ז רבינו הזכיר הדין בשכיב מרע דקנו העניים וכל שכן בבריא, וכן יש להוכיח מתוך תשובת המבי"ט ז"ל ח"א סי' קס"ט עיין שם.