מעשה רקח על הלכות מכירה כא:ב

כיצד ערימה זו של חיטים אני מוכר וכו'. פשטן של דברי רבינו משום דאמר לו ערימה זו, וכן במרתף זה דמורה באצבעו, אבל בשק של תאנים לא הזכיר זה, והטור חו"מ סי' ר"ט הזכיר לשון רבינו והשמיט חלוקא זו של שק, ונראה שיש להגיהו שהרי סיים רבינו

ולא משקל התאנים וכו'. אך האמת נראה דכוונת רבינו אינה אלא על המין שיהא ידוע לאפוקי אם הוא בסתם שאין הקונה יודע מה הוא קונה, אז אין שם שום קנין מהטעם שנתן ז"ל שלא סמכה דעתו של לוקח וכו', אך עדיין יש לגמגם בדבר דלפי זה אין הקפידה על תיבת זה כלל, דהוא הדין אם אמר לו ערימה של חטים אני מוכר לך או מרתף של יין אני מוכר לך הוא הדין, והיינו טעמא שקנה אם אין בו הונאה וכיון שכן קשה דלמה הזכיר תיבת זה בערימה ובמרתף, ואפשר שדבר בהווה ורגיל ולכך השמיטה בשק. וכן נראה מתוך תשובת הרב משפטי שמואל ז"ל סי' ל' שנשאל על מי שנדר חצי מכל מה שיהיה לו בעולם לשדוכי אחותו ודימהו לערימה של חטים ומרתף של יין וכו', ודחה דברי מי שדימהו לכל מה שיש בבית זה וכו' עיי"ש.