מעשה רקח על הלכות מכירה כא:א

אם היה מינו ידוע וכו'. מבואר הדבר דרבינו לא התנה אלא במין שיהיה ידוע, לאפוקי כל מה שיש בבית זה וכו', שכתב אח"כ, אבל בשער ידוע לא ביאר ז"ל. והרב כסף משנה הקשה מההיא דפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ד) [ע"א], מה שעיזי חולבות מכור לך מותר, משמע דקנה ואפילו יהיה יותר על כדי דמיו, ותירץ שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע, משא"כ חלב וגיזה, ובסוף [נשאר] בצ"ע. והרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' ר"ט, הקשה ממה שכתב רבינו פרק י"ג ה"ב דגם בפרה שייך דין זה והרי פרה אין לה שער ידוע וכו' עיי"ש, ואי משום הא לא איריא דכוונת הרב כ"מ להחלב והגיזה שעדיין הם מחוברים בגוף, משא"כ בפרה שהיא בגלוי בקל יודע שומתה.

אכן האמת נראה דמעיקרא קושיא ליתא דהתם לענין רבית הוא דקאמר שאין בזה משום רבית, דהיינו אם נתרצו שניהם בדבר אבל לעיקר הדין בענין הונאה לא נחית התם, מכל שכן לפי האמור שאין שום הוכחה בדברי רבינו על השער. וקצת יש לתמוה על הרב לחם רב סי' קנ"ט, שהקשה קושיא זו של הרב כ"מ ז"ל וחילק בין חלב וגיזה לערימה של חטים דחלב וגיזה ליתנהו בעולם וממילא קא רבו ולכך אין בהם הונאה דמי יודע אם יגדל המעט או הרבה, (א"כ) [משא"כ] בערימה של חטים וגבי מכור לי באלו שהדבר הוא כבר בעולם וכו', שייך בו הונאה עיי"ש, ואחרי המחילה הראויה פתח בכד וסיים בחבית, דעיקר קושייתו אינה אלא מהרישא דמה שעיזי חולבות מכור לך דמותר, דמשמע דאין בו הונאה שהיא קושיית הכ"מ ז"ל, וכשבא לתרץ נקיט ליה לטעמא דלאו ממילא קא רבו דזה נאמר על הסיפא דוקא כמבואר שם בגמרא לאיכא דאמרי אמר רבא וכו', ומסיפא זו אין לנו שום קושי דכיון דאסור אימא דגם הונאה שייך ביה, והיכי פתיך ועריב הרב ז"ל החלוקות. אך האמת עד לעצמו דמדתלי בסיפא במכור לך כך וכך, משמע דאין הדבר תלוי בהמתנה אלא במה שקצץ בכך וכך במה שאין לו עכשיו, דאל"כ אדמפליג בכך וכך ליפלוג במה שעיזיו חולבות היום למחר שיחלבו לאחר זמן, גם בשו"ת תולדות אדם ז"ל להרשב"א סי' ע"ב כתב כן להדיא דברישא מותר משום דמוזיל במה שיש לו ואין כאן אגר נטר עיי"ש. והרב כנסת הגדולה בהגהת הטור חו"מ סי' ר"ט אות כ"ב הביא משם מהר"ם מטראני ח"ב סי' קל"ז, דהמוכר האלגאליא שיצא מן החתול הוי דבר שלא בא לעולם ולא קנה ע"כ, ואין בידי הספר הזה דנראה לענ"ד שיש לחלק, שאם האלגאליא היא בעולם אלא שעדיין היא במעי החתול הוי כמו מה שעיזי חולבות וקנה.