מעשה רקח על הלכות מכירה יא:ח

מי שמכר חצרו או שדהו ופירש בשעת המכירה וכו'. מדלא כתב סתמא מי שמכר ופירש בשעת המכירה וכו', משמע דס"ל דדוקא קרקעות קאמר, אבל מטלטלין המכר מכר אפילו אם פירש, וזו היא שיטת רש"י ז"ל כפי מה שהבין הטור חו"מ סי' ר"ז מדברי הרא"ש ז"ל, אך נראה לומר דאם התנה תנאי גמור מהני אף במטלטלין אפילו בלא שום קנין, ומדברי התוספות פרק אלמנה ניזונית דף צ"ז [ע"א] ד"ה זבין וכו', משמע שהחילוק הוא בין מה שהוא דרך למכור כדי לעלות למקום אחר למה שאינו דרך כגון מוכר מלבושיו שאין רגילות למכור אדעתא דהכי, והרב בית יוסף לא הזכיר סברא זו נראה דסבירא ליה דיחידאה הוא, וכן נראה דשם בפסקיהם ז"ל לא הזכירוהו.

שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני וכו'. כן פירש רש"י ז"ל בפ' האיש מקדש (קידושין דף נ') [ע"א], גבי ההוא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, פירש ז"ל ופירש כן דאדעתא דהכי עביד, אמנם בפרק אלמנה ניזונית דף צ"ז [ע"א], גבי ולא אצטריכו ליה זוזי, פירש ז"ל מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלוני או פרקמטיא פלונית באותן מעות, ולא אצטריכו ליה זוזי, שחזרו בהם המוכרים ע"כ, משמע שלא פירש כלום בשעת המכר אלא שאנו יודעים וכו', וקשה טובא דמנא ליה לפרש כן הא אסיקנא התם בקדושין דדברים שבלב אינן דברים, ותו דהרי התוספות ז"ל כתבו שם שגילה דעתו בשעת המכר, ומדמה לה לההיא דקדושין עיי"ש. ותו דלפי המסקנא שם דמסיק והלכתא זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ע"כ, ולפי פירושו פליגא הך סוגיא אההיא דקדושין, דהתם משמע דדוקא בפירש בשעת המכר להדיא הא אם לא פירש אף שגלוי לנו לא מהני, והכא משמע דאף בגלוי לנו מהני, ובאמת לא ידעתי למה התוספות ז"ל לא נרגשו מזה מאחר שהזכירו ההיא דקדושין ודימוה להא כמו שהוא האמת לדעת כל הפוסקים ז"ל, וכעת צ"ע.

או נמנע הדרך לילך לאותו הארץ וכו'. הרב מהר"א ששון ז"ל סי' ע"ז נתקשה בלשון זה דמשמעותו שנמנע הדרך מכל וכל, דמשמע דאם לא נמנע מכל וכל הדרי זביני, וקשה דא"כ פסק כלישנא קמא וכו' והניחו בצ"ע. אמנם שם בסי' ע"ח עמד ג"כ בדברי הרב המגיד ז"ל ויישבם לדעת רבינו, והעולה מדבריו דאפילו באונס קטן קאמר רבינו שנמנע לו הדרך עיי"ש, כי נכון הוא אף שהיה מקום לצדד בדבר לפי הסוגיא.

או שלא נסתיע לו להעלות וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, זה נלמד שם מההוא דלא איתדר ע"כ, וקשה תרתי, חדא, דההוא דלא איתדר היינו אחר שעלה, אבל בלא נסתייע לו לעלות מנא ליה דהדרא זביני, וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל. ותו קשה דלמה לא כללו באתייליד ליה אונסא שקדם, הן אמת דאין זה אונסא דארחא שאמרו בגמרא דאין זה מאונס הדרך אלא ממניעת עצמו שלא נסתייע לו, ואין לומר דמכל שכן ילפינן לה, אם בדלא איתדר אף שעלה מיקרי אונסא, כל שכן בלא עלה מחמת שלא נסתייע לו, זה אינו דההיא דלא איתדר לאו הלכתא היא, ולכך לא הזכירה רבינו, דהתנאי היה בעליה לחוד לא בדירה, ועיין בזה להמשנה למלך וספר עצמות יוסף ומהר"א ששון ז"ל סי' ע"ח.